השבוע האחרון התאפיין באירועים משמחים ומדאיגים שהתערבבו זה בזה.
בגזרת הכלבים הדוגמנית סובלת מזה כשבועיים מדלקת עיניים. אולי יותר משבועיים אפילו.
בגלל שהיא סובלת מזה המון, טיפלתי בה בצורה די מחופפת במשחת עיניים הרגילה, כמו תמיד, נו זה תמיד עובר בסוף. אבל הפעם זה לא עבר ואני הייתי טרודה בדברים נוספים, אז לא הקדשתי לזה המון תשומת לב רק הקפדתי קצת יותר ועדיין המצב לא השתפר.
ויש את סבתוש, שהולכת ומתדרדרת אבל לאט ובצורה מתעתעת.
היא כבר לא עולה על המיטה של הכלבות, ומעדיפה לשכב על הסדינית שאני פורשת למוריץ שיעשה עליה פיפי. יש לה כאבים שזה לא דבר חדש, אבל היא מסתדרת איתם, היא כושלת עם הרגליים האחוריות ומתקשה לקום, אבל גם זה לא חדש, היא עושה פיפי בבית כל יום, לפעמים יותר מפעם אחת ולפעמים גם קקי, זה לא חדש, אבל זה התגבר מאד ובשבוע שעבר מצאתי אותה בוקר אחד שוכבת על הסדינית וסביבה שלולית של שתן וגם קקי. או שברח לה בלי שליטה או שלא הצליחה לקום.
וזה כבר היה סימן שאולי צריך להתחיל לחשוב על מה שאני לא רוצה לחשוב, אולי היא הגיעה לנקודה שבה החיים שלה הם כבר יותר סבל מהנאה...
אז הלכתי לוטרינר להתייעץ איתו לגביה ועל הדרך לראות למה העין של הדוגמנית לא משתפרת..
מפה לשם, הוטרינר הקבוע לא היה ולא רציתי להתייעץ עם המחליף לגבי סבתוש, אבל אמרתי שלדוגמנית יש דלקת שלא עוברת בעין. הוא הסתכל עליה ואמר שחייבים לטפל כי זה יכול להיות כיב. אמרתי לו ששמתי לב שהעין נראית מעט עכורה. ושאני מטפלת באנטיביוטיקה ללא הטבה.
הוא צבע לה את העין עם מקלון כמו אצל רופא עיניים והראה לי שהצביעה מצביעה על כיב נרחב מאד בעין שלה וכנראה שהאנטיביוטיקה שנתתי לה שכוללת מעט סטרואידים, החמירה את המצב, בכל אופן לא עזרה לו.
הוא הסביר שהטיפול בעין צריך להיות קפדני ואינטנסיבי, אחרת עלולים להגיע לניתוח מסובך ויקר. נתן לי טיפות עיניים וטרינריות, לקח לה דם וסרכז אותו על מנת להפיק סרום ואני מטפטפת לה לעין שש פעמים ביום.
וכן, אני אכולת רגשות אשמה שהזנחתי אותה ושלא הלכתי איתה לוטרינר הרבה קודם.
יש לה אהיל מסביב לראש, על מנת שלא תגרד את העין והיא נראית מטופשת ואומללה גם יחד.
היום אלך לוטרינר שוב, הפעם זה הקבוע ואראה מה מצבה וגם אתייעץ איתו לגבי סבתוש.
בצד המשמח, אחרי שסיפרתי לגמל על הכסף שהתגלה בחשבון ישן והוא כיבה קצת את התלהבותי לגבי קניית ציוד חדש, הוא חזר בו ואמר שהוא מבין מה אני מרגישה וחושב שלחלוטין אפשר לבדוק אפשרות קניה של ציוד חדש בבלאק פריידי בחנות לציוד צלילה, כי הם נותנים 25% הנחה שזה ממש לא מעט .
שלושה ימים לפני הנסיעה המיועדת קיבלתי עוד (!) מכתב של פנסיה אבודה, סכום זעיר בהרבה שנאסף בחודשים בודדים בעבודה במקום מסויים בעברי, הפעם הייתי צריכה רק ללכת לבנק הדואר ולמשוך אותו, עשיתי את זה ומילאתי את הארנק שטרות לקראת הקניה המתוכננת. סכום זעיר אבל כסף במתנה.
החלטנו לנסוע לשם ביחד ביום שישי השחור, לכל הפחות למדוד מאזנים ולדעת מה מתאים לי, כך שאם נחליט לא לקנות שם, לפחות נדע מה מתאים לי כשנחפש ציוד יד שניה.
ואכן, בשישי נסעתי אליו, וחשבתי שאצטרך לוותר על הקניה איתו, כי הוא הרגיש לא טוב, אבל הוא לא היה מוכן לוותר ונסענו בכל זאת, מה שהתברר כרעיון טוב.
אכלנו יחד ארוחת בוקר נעימה בבית קפה 'טורקיז' בבית יצחק, שהוא אוהב, ישבנו שם עם שמיכת פליז על הרגליים ונהנינו מכל רגע. הוא התחיל להרגיש טוב יותר ואמר לי תודה שהוצאתי אותו מהבית. חמוד.
משם המשכנו לחנות שהיתה עמוסה בקונים שבאו לנצל את המבצעים ובכל זאת קיבלנו יחס אישי ומקצועי. התאמנו מאזן שקטן במידה מהמאזנים לבשתי עד היום ומערכת נשימה, האיכותית ביותר שיש. כל זה בהנחה של 25% שזה יוצא יותר מאלף שקלים הנחה. לא סכום לזלזל בו.
קיבלתי תיק מתנה וטוב שכך, כי אין שום תיק שיכול להכיל את כל הציוד מלבד תיק יעודי.
הגמל החליט לשדרג את מערכת הנשימה שלו לרמה של זו שלי, ואחר כך אפילו הודה שאמר לעצמו שאין מצב שלי יהיה יותר טוב משלו. קנאי :)
משם נסענו לטירה לדבאח וקנינו בשר במחירים מגוחכים, כולל כבד בקר טרי שרציתי נורא לקנות כי זה אוכל מהילדות שלא אכלתי שנים ורציתי מאד לטעום שוב, (יצא מעולה, והמתכון יהיה בהמשך).
חזרנו לבית שלו, אספתי את הדברים שלי ונסעתי הביתה כשאני מרגישה עשירה מאד ומאושרת מאד.
אפילו מזג האויר שהיה אמור להיות גשום מאד האיר לנו פנים והיה לנו יום בהיר ונעים ורק כשהגעתי הביתה התחיל גשם חזק שאני מאד אוהבת לשמוע כשאני בבית החמים והיבש.
ככה זה בחיים, הטוב והרע מעורבבים, והיו בשבוע האחרון רגעים של התעלות נפש ורגעים של בכי ומצוקה.
ועוד יהיו כאלה.
אני רק מקווה שלכל הפחות יהיה איזון בין הטוב לרע.
בגזרת הכלבים הדוגמנית סובלת מזה כשבועיים מדלקת עיניים. אולי יותר משבועיים אפילו.
בגלל שהיא סובלת מזה המון, טיפלתי בה בצורה די מחופפת במשחת עיניים הרגילה, כמו תמיד, נו זה תמיד עובר בסוף. אבל הפעם זה לא עבר ואני הייתי טרודה בדברים נוספים, אז לא הקדשתי לזה המון תשומת לב רק הקפדתי קצת יותר ועדיין המצב לא השתפר.
ויש את סבתוש, שהולכת ומתדרדרת אבל לאט ובצורה מתעתעת.
היא כבר לא עולה על המיטה של הכלבות, ומעדיפה לשכב על הסדינית שאני פורשת למוריץ שיעשה עליה פיפי. יש לה כאבים שזה לא דבר חדש, אבל היא מסתדרת איתם, היא כושלת עם הרגליים האחוריות ומתקשה לקום, אבל גם זה לא חדש, היא עושה פיפי בבית כל יום, לפעמים יותר מפעם אחת ולפעמים גם קקי, זה לא חדש, אבל זה התגבר מאד ובשבוע שעבר מצאתי אותה בוקר אחד שוכבת על הסדינית וסביבה שלולית של שתן וגם קקי. או שברח לה בלי שליטה או שלא הצליחה לקום.
וזה כבר היה סימן שאולי צריך להתחיל לחשוב על מה שאני לא רוצה לחשוב, אולי היא הגיעה לנקודה שבה החיים שלה הם כבר יותר סבל מהנאה...
אז הלכתי לוטרינר להתייעץ איתו לגביה ועל הדרך לראות למה העין של הדוגמנית לא משתפרת..
מפה לשם, הוטרינר הקבוע לא היה ולא רציתי להתייעץ עם המחליף לגבי סבתוש, אבל אמרתי שלדוגמנית יש דלקת שלא עוברת בעין. הוא הסתכל עליה ואמר שחייבים לטפל כי זה יכול להיות כיב. אמרתי לו ששמתי לב שהעין נראית מעט עכורה. ושאני מטפלת באנטיביוטיקה ללא הטבה.
הוא צבע לה את העין עם מקלון כמו אצל רופא עיניים והראה לי שהצביעה מצביעה על כיב נרחב מאד בעין שלה וכנראה שהאנטיביוטיקה שנתתי לה שכוללת מעט סטרואידים, החמירה את המצב, בכל אופן לא עזרה לו.
הוא הסביר שהטיפול בעין צריך להיות קפדני ואינטנסיבי, אחרת עלולים להגיע לניתוח מסובך ויקר. נתן לי טיפות עיניים וטרינריות, לקח לה דם וסרכז אותו על מנת להפיק סרום ואני מטפטפת לה לעין שש פעמים ביום.
וכן, אני אכולת רגשות אשמה שהזנחתי אותה ושלא הלכתי איתה לוטרינר הרבה קודם.
יש לה אהיל מסביב לראש, על מנת שלא תגרד את העין והיא נראית מטופשת ואומללה גם יחד.
היום אלך לוטרינר שוב, הפעם זה הקבוע ואראה מה מצבה וגם אתייעץ איתו לגבי סבתוש.
בצד המשמח, אחרי שסיפרתי לגמל על הכסף שהתגלה בחשבון ישן והוא כיבה קצת את התלהבותי לגבי קניית ציוד חדש, הוא חזר בו ואמר שהוא מבין מה אני מרגישה וחושב שלחלוטין אפשר לבדוק אפשרות קניה של ציוד חדש בבלאק פריידי בחנות לציוד צלילה, כי הם נותנים 25% הנחה שזה ממש לא מעט .
שלושה ימים לפני הנסיעה המיועדת קיבלתי עוד (!) מכתב של פנסיה אבודה, סכום זעיר בהרבה שנאסף בחודשים בודדים בעבודה במקום מסויים בעברי, הפעם הייתי צריכה רק ללכת לבנק הדואר ולמשוך אותו, עשיתי את זה ומילאתי את הארנק שטרות לקראת הקניה המתוכננת. סכום זעיר אבל כסף במתנה.
החלטנו לנסוע לשם ביחד ביום שישי השחור, לכל הפחות למדוד מאזנים ולדעת מה מתאים לי, כך שאם נחליט לא לקנות שם, לפחות נדע מה מתאים לי כשנחפש ציוד יד שניה.
ואכן, בשישי נסעתי אליו, וחשבתי שאצטרך לוותר על הקניה איתו, כי הוא הרגיש לא טוב, אבל הוא לא היה מוכן לוותר ונסענו בכל זאת, מה שהתברר כרעיון טוב.
אכלנו יחד ארוחת בוקר נעימה בבית קפה 'טורקיז' בבית יצחק, שהוא אוהב, ישבנו שם עם שמיכת פליז על הרגליים ונהנינו מכל רגע. הוא התחיל להרגיש טוב יותר ואמר לי תודה שהוצאתי אותו מהבית. חמוד.
משם המשכנו לחנות שהיתה עמוסה בקונים שבאו לנצל את המבצעים ובכל זאת קיבלנו יחס אישי ומקצועי. התאמנו מאזן שקטן במידה מהמאזנים לבשתי עד היום ומערכת נשימה, האיכותית ביותר שיש. כל זה בהנחה של 25% שזה יוצא יותר מאלף שקלים הנחה. לא סכום לזלזל בו.
קיבלתי תיק מתנה וטוב שכך, כי אין שום תיק שיכול להכיל את כל הציוד מלבד תיק יעודי.
הגמל החליט לשדרג את מערכת הנשימה שלו לרמה של זו שלי, ואחר כך אפילו הודה שאמר לעצמו שאין מצב שלי יהיה יותר טוב משלו. קנאי :)
משם נסענו לטירה לדבאח וקנינו בשר במחירים מגוחכים, כולל כבד בקר טרי שרציתי נורא לקנות כי זה אוכל מהילדות שלא אכלתי שנים ורציתי מאד לטעום שוב, (יצא מעולה, והמתכון יהיה בהמשך).
חזרנו לבית שלו, אספתי את הדברים שלי ונסעתי הביתה כשאני מרגישה עשירה מאד ומאושרת מאד.
אפילו מזג האויר שהיה אמור להיות גשום מאד האיר לנו פנים והיה לנו יום בהיר ונעים ורק כשהגעתי הביתה התחיל גשם חזק שאני מאד אוהבת לשמוע כשאני בבית החמים והיבש.
ככה זה בחיים, הטוב והרע מעורבבים, והיו בשבוע האחרון רגעים של התעלות נפש ורגעים של בכי ומצוקה.
ועוד יהיו כאלה.
אני רק מקווה שלכל הפחות יהיה איזון בין הטוב לרע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה