שיחה עם חמותי

חמותי הזמינה אותי לשיחה.
מאז שהסרטן של חמי חזר (לפני כשנה) הבן שלהם, AKA הגרוש, זה שעשה להם את המוות בשנים האחרונות ושבסופו של דבר החליטו לנתק אתו את הקשר, התחיל לחזר אחרי הוריו.
התחיל לשלוח הודעות בקשה לחזרה לקשר. דאגה לשלומם מלוות במילות חרטה והבטחה שהוא השתנה.

חמותי, שנפגעה ממנו, נרמסה והוכתה נפשית בעשר שנים האחרונות, החליטה להיפגש ולשמוע מה יש לו להגיד. עם המון פחדים וחשדנות, אבל בכל זאת.
היא התרשמה שהוא עובר תהליך נפשי אמיתי ושהוא מכיר בעוולות האיומות שעולל להוריו. מתחרט, מכה על חטא ובאמת מבקש לחדש את הקשר.
אבל היא לא סמכה על תחושותיה ולכן שלחה אותו לאחיו, פסיכולוגית קלינית ודוקטור לעבודה סוציאלית שידברו אתו ויתרשמו גם הם.
שניהם התרשמו, כל אחד בנפרד, שמדובר בתהליך אמיתי של שינוי. שבפעם הראשונה יש הכרה במה שעשה וחרטה כנה על כל אותם דברים. שהוא עושה עבודה עם מטפל ומתחיל להתמודד לראשונה בחייו עם המציאות (כפי ששאר האנשים בעולם רואים, ולא זו שבתוך ראשו ).

הם החליטו לקדם את הקשר איתו. לאט לאט ובכפוף לקיום שיחות שבהן ידונו בעבר ויפרקו את כל המוקשים. בלי להשאיר שום עניין לא מדובר ולא פתור.

הם עברו על מערכת היחסים איתו, החל מהילדות והלאה, לנעורים, להתבגרות ועד לשנים האחרונות.
באחת השיחות, כך סיפרה חמותי, היא אמרה לו שהיום מדברים עלי, פועה.
אמרנו לו שאת משפחה, אמרה.
שעם השנים התקרבו אלי ולמדו לאהוב אותי. שאני כמו בת שלהם ושלעולם לא יעשו משהו שיפגע בי ולעולם לא יתנתקו ממני. שאני כתובת עבורם לפנות אליה והם כתובת עבורי. והוא קיבל את זה ואמר שהוא אפילו מקווה שיום אחד יוכל הוא עצמו לדבר איתי.

לעולם לא נבקש ממך להיות איתו באותו מקום. לעולם לא נבטל מפגש משפחתי איתך בגללו. אין לנו כוונה לפגוע בך בגללו. לעולם לא נצפה ממך לעשות משהו שיפגע בך.

היא דיברה קרוב לשעה רצוף, פרשה את הסיפור כולו, על תחושותיה ומחשבותיה, תקוותיה ופחדיה. תארה את השיחות, את הדילמות וההחלטות האמיצות.
חמי ישב והקשיב, ואני ישבתי והקשבתי. לא הוצאתי מילה. פשוט הקשבתי למילים ולמה שביניהן.

בסוף חמי אמר - אז מה את אומרת? לא אמרת כלום. מודאג בעליל, ממש כמו חמותי. מפחד לפגוע בי ממש כמוה.

אני אומרת מה שאני אומרת לכם תמיד, אמרתי.
זה הבן שלכם. וזה הנקודה הכי משמעותית. הקשר איתו חשוב לכם, הרי עברתם כל כך הרבה במאמץ לשמר קשר כלשהו אתו לאורך כל כך הרבה שנים. אז עכשיו, כשהוא סוף סוף מגיע ממקום של חרטה אמתית ורצון אמיתי לשנות, כשסוף סוף המחשבות עליו לא מלוות במועקה, צער וכאב, אלא בתקווה ושמחה, כשסוף סוף מתחיל להיות טוב, כל מה שאני רוצה עבורכם זה שיהיה לכם טוב.
אני לא אמא שלו ולא אחותו. אין לי צורך או רצון להיות איתו בקשר.
למעשה במהלך הנישואין איתו ואחרי הגירושין הוא פגע בי כל כך קשה שעד היום אני לא רוצה זוגיות. לא לתת לאף אחד את הכוח לפגוע בי ככה שוב. כל מה שהוא עשה לכם, הוא עשה לי פי מאה. לאורך הרבה יותר שנים. באלף דרכים שונות.
אבל אני מפרידה ביני לבינכם.
אני אוהבת אותכם ואני רוצה בטובתכם. וטובתכם היא קשר איתו. לכן אני בעד זה. אני שמחה ששיתפתם אותי, ותסמכו עלי שאני חזקה מספיק. אני יכולה להתמודד עם כל דבר. אני לא מוותרת עליכם כמו שאתם לא מוותרים עלי. מה שנבנה ביננו, בעיקר בחמש עשרה השנים האחרונות, הוא בעל משמעות אדירה ולא משהו שניתן לבטל בקלות, או בכלל.
אתם משפחה שלי יותר מהמשפחה הביולוגית שלי. משפחה שלי מבחירה ומאהבה.

אני לא צדיקה.
אני ממש שונאת אותו. ורק מלחשוב עליו נעשה לי רע. בתוכי מייד אני מתקשה ונאטמת.
יש שני אנשים בעולם שאני שונאת (מילה איומה, שמשמשת אותי רק עם השניים האלה) השני זה מישהו שתקף אותי מינית בגיל 19.
הגרוש עשה דברים גרועים לא פחות והוסיף עליהם אין ספור מעשי איבה ותוקפנות ומעשים שנועדו אף ורק לפגוע בי ולהכאיב לי. בלי להתחשב מי ומה נפגע בתהליך. פצצת אטום של בן אדם.
אבל. אני חייבת להפריד את עצמי מההורים שלו. שנייהם עברו את גיל שמונים. מגיעות להם כמה שנים של נחת. אני יכולה להתמודד עם זה.