יום שלישי, 15 במאי 2018

אז מה היה לנו שם?

בהתחלה, עייפות קשה , המון שעות שינה, שבסופן, כעבור מספר ימים התפרץ איזה הרפס.
או קיי, אמרתי, זו מחלה ויראלית.
אחר כך התחלתי להרגיש לחץ בבטן הימנית, בדיוק בקו המותן, הכי ימינה שאפשר. כאילו יש לי שם שקית (לא בלון רך ונעים, אלא שקית נוקשה יותר) ממולאת באויר, שלוחצת וגורמת אי נוחות קבועה, פחות או יותר.
חיכיתי שיעבור, המשכתי את החיים כרגיל למרות שהיית עייפה יותר וחסרת אנרגיות לחלוטין.
ואז, בשתי הפעמים האחרונות שיצאתי להליכה, הרגשתי שאני לא מסוגלת להמשיך ללכת, כמעט התמוטטתי לקראת הסוף, בתכלס הצלחתי להגיע הביתה רק בכוח הרצון. ואז הבנתי שיש בעיה יותר גדולה ממה שחשבתי והפסקתי ללכת.
בשלב הזה כבר עברו שבועיים מאז שהתחלתי להרגיש לא טוב, לכן עשיתי קצת בדיקות דם. כולן חזרו תקינות.
חיכיתי עוד קצת.
בנתיים העייפות ובעיקר התשישות התחילו לחרב לי את החיים ממש.
הלחץ הקבוע בבטן התחיל להפחיד אותי.
סרקתי את האינטרנט שתי וערב בחיפוש אחרי מחלות אפשריות, משהו שיסביר את ההרגשה האיומה שלי.
הלכתי לרופא שהפנה אותי לאולטרא סאונד בטן, לתבחין נשיפה, לפי בקשתי הוסיף בדיקות צואה ודם סמוי בצואה. הכל חזר תקין. לכן הפנה אותי לCT בטן שחזר תקין, מלבד איזו מיומה לא קשורה לכלום ברחם.

החלפתי רופאה.
היא נתנה לי עוד קצת בדיקות דם, כולל סמני סרטן ומדדי דלקת.
הכל חזר תקין פחות או יותר. שום דבר שמעיד על משהו חמור.
בנתיים הלחץ בבטן החמיר לכדי כאבים דוקרים מידי פעם.
כשחזרתי אליה פעם שניה נתנה לי שוב הפניות לבדיקות צואה ובמידה ויחזרו תקינות, גם לגסטרוסקופיה וקולונוסקופיה.

עשיתי את בדיקות הצואה שוב.
הבדיקה הראשונה והשניה חזרו תקינות. התפללתי וייחלתי שימצא משהו בבדיקות ושלא אדרש לקולונוסקופיה.
בבדיקה השלישית, הרביעית בסך כל בדיקות הצואה לפרזיטים, נענו תפילותיי ונמצא טפיל -  בלסטוציסטיס הומיניס. שגרם לזיהום בדרכי העיכול ומירר את חיי בחודשיים האחרונים. אני מודה שכמעט בכיתי מרוב התרגשות והקלה, אבל אולי אפשר להאשים את העייפות וההרגשה הרעה.
האינטרנט מספר לי שאנשים עם הטפיל הזה, אובחנו כסובלים מתסמונת העייפות הכרונית, מפיברומיאלגיה, ממעי רגיז, לפעמים לאורך שנים, עד שזוהתה הבעיה האמיתית. כך שאני מרגישה ברת מזל שזה לקח רק חודשיים.

התחלתי טיפול אנטיביוטי בפלג'יל , שלושה כדורים, שלוש פעמים ביום. כלומר תשעה כדורים ביום.
אם זה לא יהרוג אותי, זה בטח יחשל אותי. זה מה שאני אומרת לעצמי כדי להתעודד.
טיפול מאסיבי ביותר, אבל בשלב הזה, אני מודה, כבר הייתי מוכנה לשתות רעל, אם היו מבטיחים לי שזה יטפל בזיהום. בעצם, היי, זה מה שאני עושה ממש עכשיו.
נשארו לי שמונה ימים.

זו תרופה עם המון תופעות לוואי, אבל תופעת הלוואי העיקרית שאני מרגישה עכשיו דווקא לא מופיעה בשום מקום, אני לא מצליחה לישון. לא נרדמת במשך שעות, וכשאני נרדמת כבר, אני ישנה שינה טרופה, מתעוררת כל שעה- שעה וחצי וחולמת חלומות איומים כל הזמן.
הלחץ בבטן הולך ופוחת, עדיין לא עבר לחלוטין.
האנרגיות עוד לא חזרו, אבל מצב הרוח השתפר והאופטימיות מפעמת.
כואב לי הראש ובמקום טעם מתכתי בפה (כמו שכתוב בעלון התרופה), יש לי בפה טעם מתוק מוזר.
אני עייפה נורא, אבל זה די הגיוני עם הזיהום, האנטיביוטיקה וחוסר שעות השינה.
כל הזמן קר לי, כאילו יש לי חום, אבל אין לי.
היום גם התחילה לכאוב לי הבטן, כאילו לא הספיק לי מזה בחודשיים האחרונים.
כייף חיים.
אבל אם זה יעבור, זה יהיה שווה את כל הסבל.
אני ממש מתגעגעת לעצמי, כמו שאני בדרך כלל.

התופעות העיקריות של הטפיל המזהם, לתייק ולזכור:
נפיחות, לחץ וכאבים בבטן , בקו המותן הכי ימני.
רגישות בכל הבטן , בעיקר בימין.
לעיתים רחוקות כאב שהקרין מתחת לעצם הבריח הימנית.
קוצר נשימה בכל מאמץ, ויהיה הקטן ביותר. ולפעמים גם במנוחה.
עייפות ותשישות קטסטרופליים.
גרפסים בכל שעות היום והלילה בלי קשר לשום דבר.
בחילות, קלות עד גבה חמורות.
בחילות עד הקאה במאמצים פיזיים מעבר למה שהגוף יכול לשאת.
דחף בלתי פוסק לאכול, אפילו בנוכחות בחילות, ובעיקר דחף למתוק, לסוכרים.
שינה מוגזמת של מספר שעות שאני לא זוכרת אפילו מגיל ההתבגרות.
ואחרי מספיק זמן, תחושת יאוש ותסכול אדירה.

תזכורת לעצמי:
להקשיב לגוף שלי.
להאמין לתחושות שלי גם אם כל הבדיקות האובייקטיביות אומרות אחרת.
לא להמציא תופעות לוואי לטיפול שלא מופיע בשום מקום.
להבריא כבר.
לחזור לעצמי.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה