מאז יום ההולדת הראשון שלה ההורים שלה עושים את ימי ההולדת של הבנות באותה מתכונת, מזמינים את שתי המשפחות ל"על האש". בלי יום הולדת ילדים.
שזה מעולה בעיני, כי אני לא באמת מבינה את הפקות הענק שעושים לילדים בימי הולדת. מעבר לזה שזה בזבוז כסף לא הגיוני, ולא בהכרח למי שיש לו, זה גם מכניס את הילד הסופר נרגש ממילא לסטרס מטורף. ואם הילדים חוגגים בגן עם החברים, למה צריך גם בבית?
יום ההולדת היתה בערב שישי, בבית של הסבים השניים, בעיקר כי הסבא מצד שני הוא כרות רגל מזה שלוש שנים, והכי קל לו לא להתנייד למקומות מרוחקים, וכשזה אצלו בבית, החתן שלי ושני אחיו מתפעלים את כיסא הגלגלים, המנגל ושאר הדברים ביחד בקלות.
לי זה נחמד, כי אני מחבבת את הסבתא השניה ויודעת שקל לה יותר ככה.
אני הבאתי את חמותי האלופה שחגגה יומיים אחר כך יום הולדת 91. וכך היו לכוכי ויוספה שלוש סבתות ושני סבים באירוע.
תמיד נעים לי להסיע אותה ולדבר איתה למרות שהשיחה בדרך חזרה היתה על זה שהיא רוצה למות בזמן שהיא רוצה כשיגיע הרגע ומצפה מאחד מבניה וממני שנעזור לה. שוחחנו הרבה על מתי זה הזמן המתאים והנכון והסברתי לה שאני לא יכולה להרוג אותה, כי זה לא חוקי, וכי אני לא רוצה שהיא תמות, אבל אם היא תרצה לסיים את חיה, אני יכולה לספר לה איך עשו את זה אנשים אחרים...
למחרת בבוקר הגמל הגיע מוקדם, בשבע הוא כבר היה אצלי. ואני בקושי הצלחתי להתעורר, כנראה שלקחתי כמות גדולה מהרגיל של שמן קנאביס ובגלל תהליך הפירוק שלו בגוף, לפעמים לוקח שעות ארוכות עד שהוא מתפנה לחלוטין.
אז הייתי קצת רדומה והיה לי נעים כשהוא הצטרף אלי למיטה.
מאוחר יותר קמנו להכין ארוחת בוקר יחד, חזרנו לנמנם עוד קצת ואז הגמל התעורר והלך לשטוף כלים ולתלות איזה לוח/מדף שקיבלתי מחברה, אחר כך הלך לנסות לתקן לי את הברזים במקלחת, אבל הסתבר שהביא את החלפים הלא מתאימים ושהתיקון יצטרך לחכות עד שיבוא שוב עם חלקים מתאימים. וגם שהצינור שעליו מבריגים את ראש הטוש חלוד ושחוק ואי אפשר באמת לחבר אליו את ראש הטוש...
הוא התבאס קשות, בעיקר בגלל שסגרו את שני סניפי אייס הקרובים אלי ואין איפה לקנות חלפים מתאימים.
הרגעתי אותו שזה לא נורא. הוא ניסה להרכיב את ראש הטוש חזרה והצליח איכשהו, אבל בלי ערבויות לכך שלא יפול לי על הראש.
מאחר וכבר התחיל להיות מאוחר והוא לא רצה להתקע בפקקים, הוא יצא הביתה.
אני בנתיים התחלתי בהכנת האוכל לשבוע הבא, קציצות ברוטב עגבניות וזיתים והתכוונתי גם להכין פשטידת כרובית.
ואחרי כשעה, כשהתקשר, שמחתי שהגיע בזריזות כזו הביתה.
איזה בית? הוא אמר נתקעתי עם האוטו. הגרר יגיע עוד ארבע שעות, אז אולי את יכולה לבוא לקחת אותי, נעביר מהאוטו שלי לשלך את מה שחשוב, שלא יפרצו לאוטו עד שיגיע הגרר, תקחי אותי אלייך וכשיהיו אוטובוסים אסע הביתה.
מה פתאום אוטובוס?? אני אקח אותך הביתה. אמרתי לו
מה פתאום. הוא אמר, אני לא רוצה שתסעי הלוך חזור ולא תנוחי.
לא התווכחתי, כיביתי את הגז של סיר הקציצות, נכנסתי לאוטו ונסעתי אליו.
מסתבר שהוא היה במרחק של פחות מעשר דקות ממני... ובכל השעה שחלפה עד שקרא לי, ניסה להבין מה הבעיה והתקשר לגרר.
העברנו את הדברים החשובים לאוטו שלי ואני ניסיתי לשכנע אותו בהגיון שאין טעם לחזור לבית שלי ולנסוע בערב באוטובוס כשהווייז מראה שאין פקקים ותוך שעה אנחנו אצלו. ושהוא יודע שאני אוהבת לנסוע איתו ועוד ועוד.
להפתעתי הוא השתכנע, נכנסנו לאוטו שלי, הדלקתי מזגן על מקסימום ונסענו.
הנסיעה באמת עברה מהר ובנעימים. עברנו באוטו דיפו והוא קנה מצבר חדש, אחרי שאבחן שזו הבעיה. ואצל אמא שלו לקחת את האוכל שהכינה לו ולי כי הייתי כבר רעבה, לא תכננתי את הנסיעה הזו ולא אכלתי מהבוקר והשעה כבר היתה אחרי חמש.
הוא עלה לקחת את האוכל ואני חיכיתי לו באוטו, כי לא היתה חניה וכי הייתי לבושה בפיג'מה וקרוקס פחות או יותר. לא בדיוק בגדים לפגישה עם ההורים.
כשהגענו אליו הביתה חיממתי לי אוכל, שלחתי אותו לעשות מקלחת כי הוא עמד בשמש ובחום שעה לפחות. גם על זה הוא נתווכח איתי, כי לא רצה שאשאר לבד... גלגלתי עליו עיניים והוא השתכנע מיד.
עד שהוא סיים להתקלח אני גמרתי לאכול והייתי מוכנה לצאת הביתה.
גם הנסיעה הביתה היתה מהירה וקלה, היתה מוזיקה נהדרת והתנועה זרמה.
הגעתי בשבע וחצי בערב חזרה ונשאר לי עוד לעשות טיול עם הכלבים שלא הבינו לאן נעלמתי להם. אה וגם הספקתי להכין את הפשטידה שתכננתי. בסך הכל יום מוצלח גם אם לא צפוי עד הסוף.
מאז הוא לא מפסיק להגיד לי תודה. אין כאלה דברים, הוא מן בן אדם שלא יודע לקבל עזרה של אחרים.
אני ממש שמחה שאפשר לי הפעם הזו.
 |
| הייתי בסדנת טרריום מטעם העבודה והכנתי טרריום |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה