כמובן שהיא הולכת ומתדרדרת, בכל זאת הזמן עובר. והכי כיף זה שדברים משתנים ורצוי לרעה.
הכל התחיל כשהלכתי לביקור השנתי אצל הראומטולוגית, אין לה ממש מה להגיד לי ושתינו בעיקר עושות את עצמנו בעניין, היא בשביל לסמן וי על הביקור ואני בשביל לקבל את ההמלצה השנתית שלה לשימוש בקנאביס רפואי. לשם שינוי בשנתיים האחרונות היא הפסיקה להגיד לי "את יודעת שאיגוד הראומטולוגים לא תומך בשימוש בקנאביס" ולפני שנה אפילו שאלה אותי על השימוש, ממש בפרטי פרטים, כאילו זה באמת מעניין אותה. מאז לפני שנה היא כותבת במפורש שהיא ממליצה על המשך שימוש (עד אז היתה כותבת באי רצון שאינה מתנגדת להמשך שימוש) אני חושדת שנתקלה בזה ברמה האישית ושינתה את דעתה, אבל זה לא הסיפור היום.
הסיפור היום הוא שבביקור האחרון היא שאלה כרגיל מה כואב ואני אמרתי לה ששתי הכתפיים מציקות לי מאד. שאם אני מרימה את יד ימין כאילו מניחה על מסעד הכסא השכן, תנוחה כזו של כמה דקות נגמרת בכאבים וקושי להחזיר את היד למטה. ושגם הכתף השניה כואבת .
היא ביקשה ממני להרים, להוריד, לסובב, הסבירה לי שזו לא מחלת השרוול כי ככה וכי אחרת, אבל שתשלח אותי לאולטרא סאונד כתף בכל מקרה.
שלחתי לרופאה המטפלת בקשה להפקת הפניה לבדיקה וקבעתי לי תור רחוק מהבית, אבל קרוב בזמן וקרוב לדודתי ובת דודתי, כי אם כבר נגזר עלי לנסוע אחרי שעות העבודה, לפחות שזה יהיה בעל ערך נוסף.
וכשהגיע היום נסעתי למכון האולטרא סאונד ונבדקתי.
התשובה הגיעה תוך שלושה ימים והיה כתוב בה שבכתף ימין יש לי הסתיידות בגודל חצי סנטימטר על הגיד ובכתף השניה, אותו גיד ממש קרוע ברובו וגם יש הסתידויות קטנות.
או כמו שאמרה הרופאה שלי בתור הטלפוני שקבעתי אליה - את לא סתם מתלוננת.
האמת? הייתי בטוחה שאני סתם מתלוננת ושלא ימצאו כלום, כי הדעות שלי על פיברומיאלגיה לא השתנו למרות שאני סובלת ממנה. התחושה שלי היא שזה כואב על ריק בלי סיבה אמיתית.
הרופאה המליצה לי להימנע מניתוח ולהשקיע בפיזיותרפיה.
אמרתי לה שניתוח זה המוצא האחרון, רק אם לא לא אצליח להזיז את היד, כי אני לא מאמינה בניתוחי כתף, וראיתי לאורך השנים בעיקר אנשים שהסתבכו אחרי ניתוחי כתף.
אבל אם אנחנו כבר מדברות, רציתי לשאול מה היא אומרת על השומנים בדם שלי. אחרי הכל, אבא שלי עבר עשרות או מאות אוטמים קטנים במוח, סבל משומנים בדם, יתר לחץ דם וסכרת. ואני במנופאוזה מאז הניתוח, מרגישה שאני ממש הולכת בדרכו. הסוכר בצום נימצא תמיד בגבול העליון של הנורמה, השומנים תמיד על הגבול העליון, או קצת מעליו והלחץ דם , גם הוא בעליה ומגרד כבר את התחום שדורש טיפול תרופתי.
היא הציעה שנחזור על בדיקות דם ונחליט לפיהן איך ממשיכים.
אז עשיתי בדיקות דם ומסתבר שאני טרום סכרתית. איזה יופי, איזו הפתעה.
מחר יש לי תור טלפוני נוסף, כדי שנחליט איך מתנהלים הלאה, אבל בנתיים אני כבר יומיים אומרת לעצמי - מה? אסור לי יותר שוקולד? מה, אסור לי יותר קינוח טוב?
אני עוד לא מתאבלת רשמית, כי עוד לא דיברתי עם הרופאה ועד שלא אדבר איתה, זה לא באמת קורה.
אני רוצה ללכת לדיאטנית ולבנות תפריט שירחיק ממני את הסכרת.
בנתיים הכנתי סיר קינואה, וירקות אפויים בתנור שיהיה לי מוכן ולא אתפתה לאכול אוכל מהיר ולא בריא.
פעילות גופנית היא החלק השני של המשוואה, אבל הפיברומיאלגיה מאד מגבילה אותי במה שאני יכולה, ובעיקר לא יכולה לעשות וזה מתסכל.
אני חייבת לרדת במשקל, כי עליתי מאד בחודשים האחרונים. וחוץ מהגמל שמבסוט מזה שאני רכה ונעימה, אני ברמה האישית לא ממש מרוצה מעצמי.
פתאום אני מרגישה מאד זקנה ומקולקלת. אסור יותר מידי פחמימות ריקות (תפוחי אדמה! אורז! לחם טעים!), אסור מתוקים, אסור הרבה ירקות עמילניים, אסור הרבה מלח, אסור הרבה שמן. אסור שמחת חיים, בגדול.
אז תעזרו פה לאשה זקנה ומקולקלת, אם יש לכם מתכון שווה למאכל דל סוכר ופחמימה, אבל טעים, שתפו אותי. לא דגים, כי אני לא אוהבת ולא קטניות כי לא טעים לי. או אם יש לכם טיפים וטריקים להפוך את החיים לנסבלים, ושלא אחיה בתחושת אומללות קבועה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה