הדוד שלי

לאשה שילדה אותי יש אחות אחת, לאבא שלי ז"ל יש אחות אחת, ולכן בחיים שלי יש שתי דודות וזהו.

ככה זה במשפחות של ניצולי שואה כנראה. 

שתי הדודות נושאות את אותו השם הפרטי ותמיד היה צריך לחדד את השיוך האחאי על מנת לדעת לאיזה דודה מתכוונים.

אחותו של אבא חיה בארצות הברית בערך ארבעים שנה וגרושה פעמיים, ומעולם לא באמת היה לי קשר עם אף אחד מהבעלים לשעבר, מה שמשאיר רק את בעלה של הדוד השניה, וכך כל השנים היה לי דוד אחד, אותו אני מכירה מאז שנולדתי. 

בילדות נפגשנו יחסית הרבה והילדים שלהם קרובים אלי בגיל, אבל רק בשנים האחרונות היחסים איתו ועם אשתו, הדודה שלי התחזקו מאד, בעיקר מאז החתונה של הגדולה, אליה הזמנתי אותם, בעוד אחותה (היולדת הביולוגית) לא היתה מוזמנת. הביולוגית כעסה עליהם מאד, למה? אולי חשבה שהיו צריכים לסרב להזמנה ולהראות לי מה זה לנתק קשר עם אמא, תשאלו את המוח המעוות שלה והם נחשפו, אולי לא בפעם הראשונה, אבל בהחלט בעוצמה שלא הכירו, להתנהלות ולהתנהגות הנרקיסיסטית המופרעת שלה.

הדוד שלי חלה בלוקמיה לפני 12-13 שנים ובשנים האחרונות מצבו הבריאותי הלך והתדרדר לאיטו, אשפוזים על אישפוזים, טיפולים כאלה ואחרים, התשה קשה ביותר לדודה שלי שבסופו של דבר הבינה שהיא לא עומדת בנסיעות האלה ובישיבה בבתי חולים, היו לנו לא מעט שיחות על כך שזה לגיטימי שיהיה לה קשה עד בלתי אפשרי להמשיך לשבת לידו בגילה. והבן האמצעי שלה לקח על עצמו את האחריות לטיפול באביו. הוא כשה את זה בצורה מעוררת השתאות והערצה והיה מגיע בכל שעה ובכל קריאה, יושב בבית חולים ימים ולילות, מאכיל, מקלח, מדבר עם הרופאים, מביא ולוקח, ועוד זוכר לקנות לאמא עציץ שתדע כמה הוא אוהב אותה. 

וביום חמישי האחרון הדוד שלי התדרדר סופית ונפטר. 

הצער על לכתו מלווה בהקלה מסויימת על סיום הכאבים והקשיים שלו והפחתת העומס הקשה שנפל על בנו, והקלה על המצוקה של דודתי.

ביום שישי נסעתי אליה עם קופסאות של אוכל שהכנתי מלפנות בוקר, כי היא לא מבשלת ובטח לא היתה במצב של לדאוג לעצמה, הגדולה והקטנה באו איתי, כדי להיות איתה וגם כדי שלא אסע לבד. הקטנה אמרה, ואם הביולוגית תהיה שם, נראה לך שניתן לך להתמודד עם זה לבד? 

מאז הפטירה של אבא שלי הן הפכו למגוננות עלי מאד בכל מה שקשור לביולוגית. 

הלוויה נדחתה למחר, כי מחכים לבת שלו שתגיע מארצות הברית שם היא חיה מרבית חייה. היא תנחת הלילה אחרי טיסה ארוכה, ישירה, מקליפורניה. 

הגדולה והקטנה יסעו איתי מחר ללויה, בהמשך אסע כנראה לבד, לשבעה.

הקטנה, הסופר רגישה שאלה אותי איך אני מרגישה, ואמרתי לה שקשה לי שכל כך הרבה אנשים משמעותיים שהיו חלק מחיי ברובם או כולם, נעלמים. 

ואני דואגת לדודה שלי שתלויה בו, שהיתה תלויה בו בכל.

תנוח על משכבך בשלום דוד יקר שלי.