היתה מלחמה, עוד מלחמה כמובן, אירן 2 (עוד לא נגמרה, אני יודעת). הגדולה על בנותיה, בן זוגה וכלבתה עברו לגור אצלי לשבוע הראשון, כמו שבאו באירן 1. היה עמוס, צפוף, מלחיץ, מלוכלך, מבולגן ומאד מרגיע, לדעת שהם ישנים בבטחה בממ"ד ולא צריכים לרוץ למקלט.
אחרי שבוע החליטו שחוזרים הביתה ומאז באו פעמיים ללילה, כשהרגישו שצריכים מנוחה.
אני גרה באחד האזורים היותר שקטים, אין פה הרבה אזעקות, והנפילות הן בעיקר שברי ירוט, וגם זה לא קרה המון.
האמצעית לעומתי, גרה בעיר שלא קיימת, אבל העדיפה להשאר שם בדירה עם הממ"ד ששכרו. היא היתה אצלי בשבת שבה פרצה המלחמה ומיהרה הביתה ברגע שקיבלנו את ההתראות על התקיפה באירן, היא הגיעה ממש שעה לפני שהכל התחיל ומאז נשארה שם, מלבד פעמיים שבאה לישון ולנוח אצלי.
היה הריון. הגדולה גילתה שהיא בהריון רגע לפני שטסה טיסת עבודה לתאילנד. למרות שגילתה שיש דימום כשהגיעה לבן גוריון, החליטה להמשיך את הטיסה. הטיסה והשהיה שם עברו בשלום והיא חזרה להבדק ולגלות שיש שליית פתח חלקית שעלולה לגרום לדימומים.
היא היתה במעקב צמוד בגלל זה ובגלל הלב שלה, והכל התחיל להסתדר, כולל שליית הפתח שהסתדרה.
ואז בשבוע 16 להריון, אחרי שכבר ידעה שיש לה בן (מיוחל מאד אחרי שתי בנות), אחרי שחיסלה את בגדי התינוקות של הבנות, כי אלה בגדים ורודים של בנות, אחרי שסיפרה לילדות ולסבתא ולכולם... עברה הפלה טבעית, ואיבדה את ההריון.
ההתמודדות עם האבדן לא היתה קלה, לא לה ולא לבן הזוג שכל כך חיכה לבן, אבל רגע אחרי שזה קרה התחילה המלחמה עם אירן והחיים עצמם דרשו תשומת לב, אחרי שבוע אצלי, עוד חודש וחצי עם הילדות בבית, לא קל בכלל. אז האבל והצער נדחקו הצידה.
תהיה חתונה, בעוד כחודש הקטנה מתחתנת ואני סוגרת את השלשה.
שלוש חתונות בפחות משש שנים. לא מעט הייתי אומרת.
הפעם הזמנתי שמלה מח'ול, כי אני אופטימית ומאמינה שדברים יסתדרו, ואכן רגע אחרי שהוכרזה הפסקת האש השמלה הגיעה, מדדתי אותה והיא פשוט בול. בצבע, במראה, בהכל.
עכשיו הזמנתי סנדלים ותכשיטים לשמלה, ואני ממשיכה להיות אופטימית שיגיעו לפני החתונה ושבאופן כללי לא תתחדש המלחמה, או שתתחדש ותפסק לפני החתונה או משהו...
האמצעית טסה אתמול למעין ירח דבש מאוחר לתאילנד ותחזור כעשרה ימים לפני החתונה של הקטנה.
החלטה מטומטמת, אם שואלים אותי, אבל לא שאלו.
בתקופה כזו, כשאנחנו באמצע הפסקת אש שאין לדעת לאן ואיך תתפתח, זה רעיון ממש גרוע לטוס לחול דקה לפני שאחותך מתחתנת.
כמובן שהיא היתה שקועה בלחץ ובהכנות. לטיסה ולא היתה פנויה לעזור ולתמוך בקטנה שנמצאת בשיא הלחץ של לפני חתונה באמצע מלחמה...
אני רק מקווה שלא יסגרו את השמיים ושהם יחזרו בזמן. ומקווה שיהנו מהחופש שלהם.
באופן כללי אני רוצה להיות אחרי החתונה הזאת ולסגור את שלב החגיגות בחיי. עשיתי שלוש בת מצוות ועשרות ימי הולדת ואירועים כאלה ואחרים, סיומים של חוגים, טיולים שנתיים, טיולים לפולין ומה לא, הכל לבד, התעייפתי מזה. גם ככה אני לא מתה על האירועים האלו, אז יאללה שיעבור כבר ושהקטנה תקבל את החתונה שהיא כל כך רוצה.
גם לה אני קונה את השמלות לחתונה בתור מתנת החתונה.
והיא להבדיל מאחיותיה ממש קונה את השמלות, אחת בסלון כלות (ככה קוראים לזה עכשיו?) ואחת אצל תופרת.
בגלל שהיא עם עודף משקל, היתה צריכה למצוא מקום שיש בו שמלות שמותאמות למידות גדולות מ36-38. לשמחתי מצאה מקום שיודע להתאים שמלות מחמיאות ונוחות, יחסית.
בהתחלה חשבתי לתפור שמלה אצל התופרת שלה, אבל התעכבתי יותר מידי זמן, כנראה שהעלות נראתה לי מוגזמת, אני לא יודעת, אבל לשלם מעל 1000 ש"ח על שמלה שאלבש אותה כמה שעות, נראה לי מוגזם, אני שמחה שהצלחתי למצוא שמלה זולה, פחות משליש מהעלות של תפירה, ושיושבת נוח ונראית חגיגית ויפה.
אז לסיכום, בואו נתפלל שהזמן הקרוב יעבור בשלום ובהצלחה.
שהגדולה תתאושש מהתקופה הסופר קשוחה שהיא עוברת. אולי אפילו שיהיה הריון בריא ומוצלח שיסתיים בשלום לה ולתינוק.
שהאמצעית תהנה ותנוח בתאילנד ותחזור בשלום ובזמן לחתונה של אחותה
ושהחתונה של הקטנה תתקיים בזמן, ושתהיה בדיוק מה שהיא חולמת שתהיה.
ושתגמר כבר התקופה הבלתי הזאת.
די, נראה לי שהבנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה