נסענו לאילת באוטו שלי, מה שנתן לי שליטה יותר גדולה על הנהיגה.
בהתחלה זה לא בא לגמל כל כך בטוב. נסענו דרך כביש תשעים לים המלח, עצרנו שם לכמה שעות של מסאז' וספא שהגמל הזמין ותכנן לנו, כך שהנסיעה היתה מחולקת לשניים, עד המסאז' ומהמסאז'.
עד שהגענו לים המלח, הגמל היה עצור ושקט, למרות שאמר שהכל בסדר, היתה לי תחושה שקשה לו לשבת בכסא הנוסע. החלפת התפקידים המסורתית לא היתה לו קלה, שאלתי אותו כמה פעמים אם הוא רוצה להתחלף, והוא אמר שלא משנה לו ושהוא לא רוצה כלום ושזה תלוי אם אני רוצה להתחלף. אז המשכתי לנהוג, כמעט עד אילת שאז ביקשתי ממנו שיחליף אותי בנהיגה בעיר עצמה כי היה לי איזה חשש לא מוסבר מנהיגה שם.
מטופש, אחרי הכל, כי בנסיעה ההיא שבה היה חולה, רק אני נהגתי בעיר מקופת חולים לבית מרקחת ללקנות לו מה שביקש לשתות או לכל דבר אחר.
ברגע שהתחלפנו הוא חזר להיות פתוח, דברן ורגוע יותר. לא הופעתי, אבל גם לא התכוונתי לוותר על הנהיגה לטובתו לגמרי. כי עם כל הכבוד, היום הנהיגה קשה לו יותר למרות שהוא לא יודה בזה בחיים, בגלל השבר בעצם הירך וההחלמה הבלתי מסתיימת שם. ואכן עם הזמן הוא הסתגל ונרגע וגם בחלקים האחרים שנהגתי הוא היה יותר משת"פ איתי ועם ההתרחשויות. האיש נוקשה מאד, אבל גם לי לא חסרה עקשנות.
בהתחלה הוא תכנן שנגיע לפנות ערב ונצא לאכול במסעדה, אבל כשהגענו למלון, לא מאד מאוחר, היינו שנינו חסרי כל חשק לצאת לאן שהוא ואחרי דין ודברים החלטנו שמזמינים פיצה למלון. הפיצה הגיעה מהר והיתה בסדר גמור חוץ מזה שהוא היה מאוכזב מזה שהיא היתה דקה מידי לטעמו. אבל גם זה הפך לבדיחה שלנו, עכשיו כל דבר לא לגמרי מוצלח הוא - דק כמו הפיצה.
לאורך השנים צברנו לא מעט מילים או צירופי מילים שהם בדיחה פרטית שלנו, שזו דרך לא רעה להתמודד עם דברים שקורים לנו לא תמיד מוצלחים מאד. הם הופכים לבדיחה ועכשיו יש לנו גם את הפיצה הדקה.
היו לו המון התלבטויות לגבי הצלילה, ומלא תוכניות של איך מתי כמה ולמה. כאמור, הוא אוהב לתכנן ולדעת מה נעשה בכל רגע נתון...הוא יצא עם מונית ואני אבוא אחר כך, הוא יצלול בתשע בבוקר ואולי אחר כך שוב, כל מיני. אין לי בעיה שיתכנן תוכניות לעצמו, אבל זה די מציק לי שהוא מתכנן גם עבורי (את תמשיכי לישון לך בכיף ואני אסע עם מונית למועדון , אחר כך תקומי בכיף שלך ותבואי).
אמרתי לו שנקום בבוקר ונראה מה זורם לנו, כי ממילא אנחנו לא ישנים עד מאוחר, וממילא אנחנו קמים בין מוקדם למאד מוקדם, אז אין מה לתכנן לי המשך שינה בבוקר. שבעקרון אני רוצה לשנרקל אז אין סיבה שלא ניסע יחד בבוקר וכך היה.
נסענו בבוקר והגענו למועדון המועדף עלינו, הלכנו לחנות של המועדון ושם מצאתי שנורקל משוכלל שיתאים לי. הגמל הביא איתו שנורקל של ילדים שהיה לו בבית והשתמש בו כשנכנסנו יחד למים. הוא כל כך התרגש שמצאתי שנורקל ושנעשה את זה יחד שהחליט שהוא קונה לי את השנורקל במתנה. ויתרתי לו ונתתי לו לקנות, ראיתי כמה זה משמח אותו.
לא היו המוני דגים, אבל צפנו על פני המים והחזקנו ידיים, ולפתע הגמל סימן לי להסתכל בדיוק לנקודה מסויימת ושם היה תמנון שהסתובב סביב ערימה קטנה של אבנים ומסביבו כמה דגים.
מצחיק, כמה פעמים שחיפשנו תמנון בצלילות והנה אחד, כמו בהזמנה.
צפנו מעליו בלי להפריע לו והסתכלנו עליו ועל הדגים. הרמתי את הראש מעל המים לשאול את הגמל מה הדגים עושים ולמה הם צמודים לתמנון, האם הם מציקים לו והוא אמר שהם כנראה מחכים לפירורי מזון, שהתמנון מחפש אוכל והם שמחים להינות מהשאריות שלו. כשהורדנו את הראש חזרה למים התמנון נעלם, מאד תמנוני מצידו.
יצאנו מהמים כי מועד הצלילה המודרכת התקרב והגמל היה צריך להתארגן, הוא הלך עם הקבוצה ואני הלכתי לשכב על אחת מכורסאות השכיבה באיזור המוצל, הזמנתי לי אוכל מהמזנון מהמקומי וישבתי לאכול מול הים.
קצת הסתכלתי על הים ועל האנשים סביב וקצת עצמתי עיניים והקשבתי לפרקים בפודקאסט בזה אחר זה. הזמן עבר מהר ובנעימים והגמל הופיע פתאום אחרי צלילה שהיתה לו נהדרת.
ארזנו את הציוד שלו ושלי ונסענו לקנות לו אוכל בדרך למלון.
אחר הצהריים נסענו למטלות הקניות המסורתיות. הנסיעה הלוך ושוב מחנות לחנות היתה נעימה בסך הכל, למרות שלא הצלחנו למצוא את מה שרצתה הקטנה שלי. לא היה חם מאד, יחסית לאילת ונהנינו להסתובב יחד.
חזרנו למלון והלכנו לנוח קצת עד לארוחת ערב.
אחריה ניסינו לראות סרט במחשב הנייד שהבאתי איתי, הגמל רצה שאראה את אהבה בשחקים לכבוד זה שיוצא עכשיו סרט חדש, איכשהו הצלחתי לפספס את הסרט בזמן אמת, אבל לא התחברתי אליו במיוחד, הוא היה די מגוחך. למחרת קמנו, התארגנו והתחלנו לחזור הביתה לאיטנו.
לא עשינו המון, אבל נחנו וגילינו שאפשר גם אחרת, שאני נוהגת, שאנחנו לא בהכרח אוכלים בדיוק באותו זמן, שאנחנו יכולים לעשות דברים שמתאימים לכל אחד בנפרד ועדיין ליהנות מאד.
היה דבר מוזר, המזגן בחדר, כך הסתבר לנו בערב הראשון, פועל לפי חיישן תנועה שהיה ממוקם בחדר.
כך שברגע ששכבנו במיטות בלי לזוז, כמו נאמר, כשהלכנו לישון, המזגן היה מספיק לפעול אחרי זמן מה, ואז היינו מתעוררים מהחום.
באופן לא מתוכנן הגמל היה אחראי על הפעלת המזגן בחלק הראשון של הלילה ואני בחלק השני. מה שמנע מאיתנו לישון טוב.
למה לא הלכנו לבקש החלפת חדר? לאלוהים פתרונים. אפילו פקיד הקבלה שהארנו את עינייו בצ'ק אאוט לא הבין אותנו. בכלל לא חשבנו על זה. הבטחנו זה לזו שפעם הבאה אם יהיה דבר כזה כן נלך לבקש חדר אחר.
הנסיעה הביתה התחלקה בערך חצי חצי, פעם הוא ופעם אני והיתה חויה נעימה בהרבה מהנסיעה הלוך. בסך הכל סיכמנו את הנסיעה כמוצלחת.
עכשיו מתחילים לדבר על טיסה לחו'ל יחד. זה כנראה יקרה בינואר, שזה הזמן היותר אפשרי מבחינת העבודה שלו. יהיה מעניין לטוס יחד ולקפוא באירופה יחד. גם לשם נתכנן (שזו מילה אחרת לאני אתכנן) נסיעה לא ארוכה בהרבה מהנסיעות לאילת, כי אי אפשר לאתגר יותר מידי את שנינו.
אה כן, בשישי הקרוב הזמנתי אותו לערב פיצות תוצרת בית כדי לכפר על הפיצה הדקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה