לא הכל קורונה

מירוץ נגד הקורונה.
ככה אני מרגישה, כאילו היא סוגרת עלי והולכת ומגבילה את צעדי כל יום עוד קצת.
דברים שנראו סבירים רק אתמול, כבר נשקלים היום בחשדנות. מי היה מאמין שהלכתי לחנות מקס סטוק עמוסה באנשים רק לפני שבוע וחצי? היום כבר לא הייתי הולכת וכנראה גם לא הולכת לבית קפה.

יש לי מטרה.
אני רוצה לנסוע בסופ"ש עם הגמל לאילת, ואני מחזיקה אצבעות שהמצב לא יחמיד עד כדי כך שימנע מאיתנו לנסוע. רק שהתחושה האירעית היא שאי אפשר לדעת מה ילד יום ואיזה גזירות חדשות יגזרו.

הגמל עובר על מסלולי החולים המאומתים ובודק אם נחשף.
אני לא. רק בדקתי על המפה הגדולה אם היתה חשיפה באיזורים שבהם אני מסתובבת ועובדת, והתשובה בנתיים לא.
למרות שהיום נודע לי על שני חשודים לא מאומתים (עדיין?) שהיו לא רחוק ממקומות בהם אני מסתובבת, אבל לא בזמן שהייתי שם.

בעיקר יש לי תחושה שהנסיעה הזו לאילת תהיה האחרונה לזמן רב.
ששגרת החירום תהפוך לכזו שלא תאפשר נסיעה כזו בזמן הקרוב מהרבה סיבות ואני ממהרת להספיק, רגע לפני.

דווקא לבידוד לא אכפת לי להכנס, נדמה לי שאצליח לצלוח אותו בלי מצוקות גדולות מידי.
אני אוהבת להיות לבד, ואפילו אם מדובר בלבד ארוך למדי, נדמה לי שאצליח למלא אותו בלי להרגיש אומללה מידי.
אני מניחה שמה שהכי יחסר לי זה ההליכות היומיות, אבל אולי אצליח להתגנב להליכות לפנות בוקר , רחוק מקרבת אנשים. או שלא.

יש לי חברה שהתעקשה לנסוע לברלין בסופ"ש שעבר, למרות שאמרתי לה שיש לי תחושה שתחזור ותכנס לבידוד. היא חזרה חולה, עם חום ומחלה דמויית שפעת, ויומיים אחר כך הוכרז על גרמניה כמדינה שהחוזרים ממנה חייבים בבידוד, אז היא , שממילא היתה בבית נכנסה לבידוד ואפילו עשתה בדיקה לקורונה שחזרה שלילית למרבה השמחה. מסתבר שיש עוד מחלות חום בעולם ולא הכל קורונה.

חוץ מהקורונה יכולים לעצור אותנו גם שטפונות בדרך לאילת.
אבל אנחנו לא ניתן לאיתני הטבע לחרב לנו את החופש.
אני מקווה.

הוכחה לכך שלא הכל קורונה