והשבוע - הכנרת

במהלך השבוע הצעתי לו לנסוע לראות את הכנרת.
הוא אמר שהוא צריך לראות אם לא יהיה עייף מידי, כי הוא עובד פיזית קשה מאד השבוע.
ואני אמרתי לעצמי בלב שאסע גם לבד. למרות שאני מעדיפה איתו. תמיד זה כייף גדול בהרבה לחלוק את ההנאה והפליאה עם מישהו נוסף.

ביום חמישי הוא שלח לי הודעה קצרה - בשבת - כנרת של בוקר.
בבוקר בדק שאני ערה, תכננו בקצרה את תוכניות היום והוא בא לאסוף אותי לארוחת בוקר ואחריה לכנרת.

ארוחת הבוקר היתה מבאסת לאללה,וזה חתיכת הישג, כי אותי קשה לבאס בארוחות בוקר שהן הארוחות שהכי קשה להרוס. אבל מי שמשקיע, מצליח. אסור להתייאש.
ביקשתי חביתה עם בצל מטוגן היטב וקיבלתי חביתה עם בצל חי לחלוטין. בטח זרקו אותו למחבת יחד עם הביצה, לא היה נראה שבילה במחבת יותר מדקה שתיים. הגמל קיבל את ביצי העין שלו רוטטות מידי, אז לא רציתי להתחלק בהן בנתיים.

אחרי דקות שבהן ניסיתי לתפוס את תשומת ליבה של מלצרית כלשהיא, ביקשתי שתחליף לי אותה לחביתה בלי בצל, כי אני לא רוצה לקבל שוב חביתה עם בצל חי, והיא הביאה לי לאחר המתנה של כמה דקות חביתה עם בצל חי מעט פחות. לא הייתי בטוחה שזו חביתה חדשה, חשדתי שזו אותה חביתה שנזרקה למחבת שוב.
אמרתי (די בכעס) שביקשתי חביתה בלי בצל בכלל, אז היא הלכה מבוהלת וחזרה עוד זמן מה מאוחר יותר עם חביתה בלי בצל, ובלי טעם בכלל.
בשלב זה עברה כבר חצי שעה מאז שקיבלנו את האוכל וכבר אכלנו את כל מה שכללה ארוחה, כך שהחביתה היתה חסרת טעם ביותר ממובן אחד. לא נגעתי בה. הגמל אכל חצי ממנה, לפחות זה.
כששילמנו לא רציתי להשאיר טיפ, כי לא הייתי מרוצה מהשירות,ואני לא חושבת שצריך להשאיר טיפ בכל מקרה, אבל הגמל התעקש להשאיר.

אולי הקארמה הטובה שלו עשתה את שלה כי מאותו הרגע היום רק השתפר.
הדרך לכנרת היתה יפיפה, ירוקה ומקסימה.
מזג האויר היה בדיוק זה שאנחנו הכי אוהבים, מעונן בצבע אפור משתנה, עם גשם ששוטף הכל ומנקה את האויר, ושמש מידי פעם.
ומוזיקה ברדיו, כזו שמידי פעם חייבים להגביר את הרדיו ולהתרגש משיר שמעורר זכרונות ורגשות.

החלטנו להקיף את הכנרת.
עצרנו בהתחלה בחוף שהיינו בו בקיץ כדי לראות עד לאיפה מגיעים המים.
התרגשנו לראות שהמים מכסים את הכל כמעט, והכנרת מלאה ויפה וממלאת שמחה.
הלכנו על החוף, מחייכים באושר ומתפעלים מהמים. ירדנו לשפת המים שהתקרבה כל כך וצילמנו וצילמנו וצילמנו.

אחר כך המשכנו בהקפה.
הגענו לטבריה והחלטנו איזה בית נקנה אם פעם יהיה לנו המון כסף פנוי.
זה בית שמשקיף על הכנרת מקצה צוק.
זה יהיה בית נופש בלבד, לידיעתכם, אבל נסע אליו מתי שנרצה.

אחר כך עצרנו בתחנת דלק לקנות קפה, אני לא מתה על הקפה של תחנות דלק, אבל הגמל אוהב.
המוכרת מילאה את הכוס של הגמל יותר מהכמות הרגילה וכשהגשתי לו את הקפה לתוך האוטו, חשבתי שהוא תפס את הכוס, אבל הוא לא הספיק, הכוס נשמטה לי מהיד וכל תכולתה הרבה נשפכה על מושב הנוסע, המושב שלי.
(אולי זו היתה נקמתה של הקרמה על זה שלא רציתי לתת טיפ?) ניקינו את המושב וספגנו ממנו כמיטב יכולתנו, למוכרת לא היו מגבות נייר להציע לנו, רק אמפתיה למצבנו וכשרציית לקנות לגמל קפה חדש, נתנה לי קפה בחינם.
הגמל כיסה את המושב בשקית ניילון ובחולצת הטרנינג שלו.
(יו, איך הקרבת את עצמך בשבילי! לא יהיה לך קר?
תמיד אני מקריב את עצמי בשבילך...)

ליד צמח ירדנו שוב לצלם את המים, להתפעל מהכנרת המלאה ולהרגיש את האויר הנהדר המלא טיפות גשם.
בכל מקום היו אנשים שבאו לראות את הכנרת וללא הבדל דת, גיל, גזע ומין, עמדו כולם, הסתכלו על הכנרת וחייכו לעצמם ולכל מי שסביבם.
צריך לחלק את השמחה של הכנרת המלאה בקופת חולים, או בסופר.
או לפזר במטוסים מעל ריכוזי אוכלוסיה.
או משהו.