כשהרגשתי שהכל סוגר עלי, התקשרתי לגמל ושאלתי מה דעתו להמלט לאילת קצת.
אילת זה הכי חוץ לארץ שאפשר מעכשיו לעכשיו ובלי שיעלה המון.
הגמל אמר שמתאים לו ושיבדוק ויגיד לי מי, מה ומתי.
אין בעיה אצלי, לא אכפת לי כלום, אני עייפה ומותשת מידי והעבודה עלתה לי על העצבים, אני מוכנה לשמוט הכל מהידיים, רק תן לי אתראה מספיקה.
והוא נתן אתראה מספקת, ואמר שהוא מתכנן הפתעה.
אני מתה על הפתעות. על אלו שלו בכל אופן. אני יודעת שאוהב אותן.
ביום הנסיעה הוא הגיע באיחור, נתקע בדרך בגלל איזו הפגנה על הכביש.
הוא הגיע מתוח ועצבני והיה צריך קצת זמן להשתחרר מהמתח.
אני הכנתי לנו סנדוויצ'ים לדרך, לו קפה - ויצאנו.
הנסיעה היתה נהדרת. כמו תמיד, אבל הפעם גם בליווי הנוף המהמם והירוק במפתיע בבקעה וליד ים המלח.
פני השטח הקשים, הצהובים ויבשים היו מרוככים בצמיחה ירוקה ורכה, וצבועים בכתמי צבע, שטיחי פרחים פורחים בצבעים שמחים.
כמו תמיד דיברנו ושתקנו ושרנו עם הרדיו והדרך עברה מהר מאד.
כשהגענו לאילת, נסענו למועדון הצלילה, התארגנו לאיטנו והלכנו למים.
אני לא אוהבת לצלול בחורף.
אני שונאת את החליפה העבה והצמודה.
את תחושת המחנק והקלסטרופוביה שעוטפת אותי כשאני נדחקת לתוכה. ועוד יותר כשאני מנסה להחלץ ממנה והיא לוכדת לי את הרגליים ומסרבת לשחרר את הקרסוליים.
ואני שונאת את המשקולות הכבדים שאני צריכה להוסיף כדי שאוכל לשקוע במים כמו שצריך על החליפה שמטיבעה היא מציפה.
עשיתי חישוב לא נכון של המשקולות ולמרות שהגמל פקפק בחישוב שלי, הוא סמך עלי ונכנסנו למים.
לא הצלחתי לשקוע.
הוא עלה לחוף במאמץ גדול, גם הוא כבד מאד עם המשקולות שלו, והביא לי עוד משקולות.
הפעם הצלחתי לשקוע , אבל במאמץ.
חשבתי לעצמי שכשנעמיק קצת תעלם בעיית השקיעה והייתי צודקת לולא הצלילה המתוכננת שלנו היתה צלילה רדודה.
לכן ניסיתי להעמיק קצת והגמל קרא לי כל הזמן לחזור אליו, למים רדודים יותר כדי לשמור על כיוון נכון לצלילה.
אחרי 15 דקות של מאבק מתמשך להשאר מתחת למים, הרגשתי שאני מתעייפת.
סימנתי לו לעלות ומעל פני המים אמרתי לו שאני פשוט לא מצליחה ושכל הצלילה היא מאמץ להשאר למטה ולא לצוף למעלה.
הוא הציע שנחליף משקולות, כי שלו כבדות יותר. אבל עד שעלינו על הגשר, כבר היינו מותשים שנינו.
אחרי כמה דקות הוא שאל אם אני רוצה לנסות להחליף משקולות ולחזור למים. אפשר לנסות, עניתי והוא הסתכל עלי ואמר, שאני נראית עייפה מידי ונוותר על זה.
השאיר אותי עם הציוד והלך להביא את הרכב כדי לחזור למועדון עם כל הציוד.
אם הוא התבאס מהצלילה שהתבטלה באמצע הוא לא אמר לי.
אני התבאסתי בשבילו.
התקלחנו והחלטנו שהגיע הזמן לנסוע למלון.
זו היתה ההפתעה של הגמל, הפעם במקום מלון הפח הרגיל שלנו, הוא השיג לנו חדר בקלאב הוטל שהוא יותר עיר ממלון.
אבל את זה גילינו רק אחרי שהסתובבנו בעיר שעה בחיפוש אחריו.
אחת הכיכרות המרכזיות בעיר סגורה לשיפוצים וכל התנועה מנותבת לכיוונים אחרים, זה בלבל את וויז לגמרי, הוא נתן לנו כתובת לא נכונה ודרך הגעה בלתי אפשרית, ואנחנו הסתובבנו והסתובבנו והסתובבנו בלי למצוא את המלון.
בסופו של דבר התחלנו לעצור נהגי מוניות ולשאול לכיוון, הנהג השלישי כיוון אותנו במדויק ואנחנו קצת צחקנו על עצמנו כשראינו כמה גדול המלון והבנו שחיפשנו מלון שדומה בגודלו למלונצ'יק הרגיל שלנו שהוא בגודל בניין דירות לא גדול במיוחד.
בלובי של המלון הצטערתי קצת שלא הלכנו למלון הרגיל. היו שם המון אנשים וילדים, רעש והמולה.
הגמל הסתכל עלי ואמר - זה לא כמו המלון שלנו שהכל קטן ומוכר ואנחנו הולכים לקבלה, מכירים את הפקידה ועולים לחדר במעלית הקטנה...נכון?
לפעמים אנחנו חושבים בדיוק את אותו הדבר באותו הזמן.
בסופו של דבר מצאנו את הצ'ק אין, נרשמנו, קיבלנו צמיד לזמן השהיה במלון, שני מפתחות לחדר ומפה של המלון. יצאנו למסע חיפושים קצר שבסופו הגענו לחדר חמוד, מרווח ונוח, עם מרפסת קטנה.
התקלחנו, נחנו והתארגנו לארוחת ערב.
אחרי המקלחת גיליתי תגלית מוזרה, תמונה בסוף הפוסט.
בדרך כלל אנחנו אוכלים המבורגר או משהו דומה. אבל בפעם הקודמת אכלנו במוזס באילת ולא ממש נהניתי מהאוכל. ולמען האמת, קצת נמאס, כמה המבורגרים כבר לאכול? בעיקר שכבר אכלתי אחד מוצלח השבוע?
הצעתי לגמל שנלך לג'פניקה. ראינו את המסעדה בפעם הקודמת ובדקנו את התפריט שלה.
אבל את לא אוכלת דגים ופירות ים.
נכון, אבל יש שם פאד תאי ועוד מנות שאני יכולה לאכול, בוא נעשה משהו אחר הפעם.
למה לא.
האח של הגמל המליץ לנו ללכת לג'ירף במקום לג'פניקה ואנחנו שעינו לעצתו. עשינו בשכל, מסתבר
אכלנו שם מנות מעולות ומצויינות, טעימות, עשירות ומשמחות את הלב מאד.
הגמל הזמין איטרות שחורות על פירות ים, מנה יפיפה ולדבריו גם מאד טעימה.
אני הזמנתי איטריות עם בייקון, חזיר צלוי ועוף וזה היה פשוט מעולה.
נראה לי שמצאנו את המסעדה שאליה נלך גם בפעם הבאה.
למחרת בבוקר אכלנו ארוחת בוקר של בית מלון, מוגזמת לחלוטין במבחר וסוגים של האוכל.
מוגשת בהגשה עצמית ומלווה במבטים האטומים עד מתעבים של עובדי המלון שתפקידם כולל עבודה בטיפול בארוחת הבוקר של המלון.
אני מתארת לעצמי שהם נגעלים מהאורחים הישראלים והתיירים. אני מניחה שאחרי כמה זמן גם אני הייתי מקבלת את המבט האטום הזה שהיה להם. המחשבה הזו הכניסה קצת המרמור שלי על העבודה שלי לפרופורציות. אם אחרי יותר מעשרים שנה אני עוד לא מתעבת ונגעלת מאנשים, ולא מסתובבת עם מבט אטום, כנראה שהיא לא כזו גרועה.
אחר כך החזרנו מפחתות ועשינו צ'ק אאוט מהמלון, הלכנו לקנות ליוגה והפעוט טלפונים שביקשו, אבל אחרי שעה של המתנה בתור בחנות, התברר שלא היה מה שרצו. אז התחלנו לחזור הביתה.
ושוב נסיעה נינוחה ונעימה שבסופה מוריץ המתגעגע והדוגמנית המתנשפת.
אין כמו לחזור הביתה.
אילת זה הכי חוץ לארץ שאפשר מעכשיו לעכשיו ובלי שיעלה המון.
הגמל אמר שמתאים לו ושיבדוק ויגיד לי מי, מה ומתי.
אין בעיה אצלי, לא אכפת לי כלום, אני עייפה ומותשת מידי והעבודה עלתה לי על העצבים, אני מוכנה לשמוט הכל מהידיים, רק תן לי אתראה מספיקה.
והוא נתן אתראה מספקת, ואמר שהוא מתכנן הפתעה.
אני מתה על הפתעות. על אלו שלו בכל אופן. אני יודעת שאוהב אותן.
ביום הנסיעה הוא הגיע באיחור, נתקע בדרך בגלל איזו הפגנה על הכביש.
הוא הגיע מתוח ועצבני והיה צריך קצת זמן להשתחרר מהמתח.
אני הכנתי לנו סנדוויצ'ים לדרך, לו קפה - ויצאנו.
הנסיעה היתה נהדרת. כמו תמיד, אבל הפעם גם בליווי הנוף המהמם והירוק במפתיע בבקעה וליד ים המלח.
פני השטח הקשים, הצהובים ויבשים היו מרוככים בצמיחה ירוקה ורכה, וצבועים בכתמי צבע, שטיחי פרחים פורחים בצבעים שמחים.
כמו תמיד דיברנו ושתקנו ושרנו עם הרדיו והדרך עברה מהר מאד.
כשהגענו לאילת, נסענו למועדון הצלילה, התארגנו לאיטנו והלכנו למים.
אני לא אוהבת לצלול בחורף.
אני שונאת את החליפה העבה והצמודה.
את תחושת המחנק והקלסטרופוביה שעוטפת אותי כשאני נדחקת לתוכה. ועוד יותר כשאני מנסה להחלץ ממנה והיא לוכדת לי את הרגליים ומסרבת לשחרר את הקרסוליים.
ואני שונאת את המשקולות הכבדים שאני צריכה להוסיף כדי שאוכל לשקוע במים כמו שצריך על החליפה שמטיבעה היא מציפה.
עשיתי חישוב לא נכון של המשקולות ולמרות שהגמל פקפק בחישוב שלי, הוא סמך עלי ונכנסנו למים.
לא הצלחתי לשקוע.
הוא עלה לחוף במאמץ גדול, גם הוא כבד מאד עם המשקולות שלו, והביא לי עוד משקולות.
הפעם הצלחתי לשקוע , אבל במאמץ.
חשבתי לעצמי שכשנעמיק קצת תעלם בעיית השקיעה והייתי צודקת לולא הצלילה המתוכננת שלנו היתה צלילה רדודה.
לכן ניסיתי להעמיק קצת והגמל קרא לי כל הזמן לחזור אליו, למים רדודים יותר כדי לשמור על כיוון נכון לצלילה.
אחרי 15 דקות של מאבק מתמשך להשאר מתחת למים, הרגשתי שאני מתעייפת.
סימנתי לו לעלות ומעל פני המים אמרתי לו שאני פשוט לא מצליחה ושכל הצלילה היא מאמץ להשאר למטה ולא לצוף למעלה.
הוא הציע שנחליף משקולות, כי שלו כבדות יותר. אבל עד שעלינו על הגשר, כבר היינו מותשים שנינו.
אחרי כמה דקות הוא שאל אם אני רוצה לנסות להחליף משקולות ולחזור למים. אפשר לנסות, עניתי והוא הסתכל עלי ואמר, שאני נראית עייפה מידי ונוותר על זה.
השאיר אותי עם הציוד והלך להביא את הרכב כדי לחזור למועדון עם כל הציוד.
אם הוא התבאס מהצלילה שהתבטלה באמצע הוא לא אמר לי.
אני התבאסתי בשבילו.
התקלחנו והחלטנו שהגיע הזמן לנסוע למלון.
זו היתה ההפתעה של הגמל, הפעם במקום מלון הפח הרגיל שלנו, הוא השיג לנו חדר בקלאב הוטל שהוא יותר עיר ממלון.
אבל את זה גילינו רק אחרי שהסתובבנו בעיר שעה בחיפוש אחריו.
אחת הכיכרות המרכזיות בעיר סגורה לשיפוצים וכל התנועה מנותבת לכיוונים אחרים, זה בלבל את וויז לגמרי, הוא נתן לנו כתובת לא נכונה ודרך הגעה בלתי אפשרית, ואנחנו הסתובבנו והסתובבנו והסתובבנו בלי למצוא את המלון.
בסופו של דבר התחלנו לעצור נהגי מוניות ולשאול לכיוון, הנהג השלישי כיוון אותנו במדויק ואנחנו קצת צחקנו על עצמנו כשראינו כמה גדול המלון והבנו שחיפשנו מלון שדומה בגודלו למלונצ'יק הרגיל שלנו שהוא בגודל בניין דירות לא גדול במיוחד.
בלובי של המלון הצטערתי קצת שלא הלכנו למלון הרגיל. היו שם המון אנשים וילדים, רעש והמולה.
הגמל הסתכל עלי ואמר - זה לא כמו המלון שלנו שהכל קטן ומוכר ואנחנו הולכים לקבלה, מכירים את הפקידה ועולים לחדר במעלית הקטנה...נכון?
לפעמים אנחנו חושבים בדיוק את אותו הדבר באותו הזמן.
בסופו של דבר מצאנו את הצ'ק אין, נרשמנו, קיבלנו צמיד לזמן השהיה במלון, שני מפתחות לחדר ומפה של המלון. יצאנו למסע חיפושים קצר שבסופו הגענו לחדר חמוד, מרווח ונוח, עם מרפסת קטנה.
התקלחנו, נחנו והתארגנו לארוחת ערב.
אחרי המקלחת גיליתי תגלית מוזרה, תמונה בסוף הפוסט.
בדרך כלל אנחנו אוכלים המבורגר או משהו דומה. אבל בפעם הקודמת אכלנו במוזס באילת ולא ממש נהניתי מהאוכל. ולמען האמת, קצת נמאס, כמה המבורגרים כבר לאכול? בעיקר שכבר אכלתי אחד מוצלח השבוע?
הצעתי לגמל שנלך לג'פניקה. ראינו את המסעדה בפעם הקודמת ובדקנו את התפריט שלה.
אבל את לא אוכלת דגים ופירות ים.
נכון, אבל יש שם פאד תאי ועוד מנות שאני יכולה לאכול, בוא נעשה משהו אחר הפעם.
למה לא.
האח של הגמל המליץ לנו ללכת לג'ירף במקום לג'פניקה ואנחנו שעינו לעצתו. עשינו בשכל, מסתבר
אכלנו שם מנות מעולות ומצויינות, טעימות, עשירות ומשמחות את הלב מאד.
הגמל הזמין איטרות שחורות על פירות ים, מנה יפיפה ולדבריו גם מאד טעימה.
אני הזמנתי איטריות עם בייקון, חזיר צלוי ועוף וזה היה פשוט מעולה.
נראה לי שמצאנו את המסעדה שאליה נלך גם בפעם הבאה.
למחרת בבוקר אכלנו ארוחת בוקר של בית מלון, מוגזמת לחלוטין במבחר וסוגים של האוכל.
מוגשת בהגשה עצמית ומלווה במבטים האטומים עד מתעבים של עובדי המלון שתפקידם כולל עבודה בטיפול בארוחת הבוקר של המלון.
אני מתארת לעצמי שהם נגעלים מהאורחים הישראלים והתיירים. אני מניחה שאחרי כמה זמן גם אני הייתי מקבלת את המבט האטום הזה שהיה להם. המחשבה הזו הכניסה קצת המרמור שלי על העבודה שלי לפרופורציות. אם אחרי יותר מעשרים שנה אני עוד לא מתעבת ונגעלת מאנשים, ולא מסתובבת עם מבט אטום, כנראה שהיא לא כזו גרועה.
אחר כך החזרנו מפחתות ועשינו צ'ק אאוט מהמלון, הלכנו לקנות ליוגה והפעוט טלפונים שביקשו, אבל אחרי שעה של המתנה בתור בחנות, התברר שלא היה מה שרצו. אז התחלנו לחזור הביתה.
ושוב נסיעה נינוחה ונעימה שבסופה מוריץ המתגעגע והדוגמנית המתנשפת.
אין כמו לחזור הביתה.
 |
| על המראה הופיעה כף יד גדולה כשחדר האמבטיה התמלא באדים מה שעורר תהיות לגבי הדיירים שקדמו לנו בחדר. אני חשבתי שמדובר ברוסי ענק, והגמל חשב שמדובר ברוח רפאים :) |
Use this diet hack to drop 2 lb of fat in just 8 hours
השבמחקOver 160000 men and women are using a easy and secret "liquids hack" to lose 2 lbs each night as they sleep.
It is painless and it works with everybody.
Here's how to do it yourself:
1) Get a clear glass and fill it up half the way
2) Proceed to follow this weight losing HACK
and become 2 lbs lighter the very next day!