יום שני, 10 ביוני 2019

שינויים מבניים

החלטתי להעביר את חדר השינה שלי לחדר אחר בבית, אבל זה דורש התאמות כי מבנה החדר טיפה שונה מחדר השינה הנוכחי שלי.
וצוואר הבקבוק התברר כמציאת שידה מתאימה להניח עליה את הטלויזיה.
חיפשתי וחיפשתי, בהתחלה ביד 2 ואחר כך, משלא מצאתי שום דבר בגודל מתאים, במידות מדוייקות שאני צריכה התחלתי לחפש בחנויות רהיטים.
יצא שבאיקאה אני יכולה לקנות שידת עץ במחיר לא היסטרי.
כמובן שזה איקאה וצריך להרכיב אותה לבד, אלא אם אני רוצה הובלה והרכבה בתשלום נוסף.
אתם מכירים אותי, אני לא רוצה.

החלטתי על יום שבו אסע לקנות וחיכיתי לסיום העבודה כדי לנסוע כבר.
בעבודה סיפרתי לאמאלת שעובדת איתי שאני מתכוונת לעבור חדר בבית, ושאני צריכה לקנות שידה.
-איפה את קונה?
-באיקא..
-אני באה!

מסתבר שאיקאה זה התחביב שלה. (לא ידעתי שיש אנשים שממש נהנים לנסוע לשם) ותוך רבע שעה היא סידרה את יום העבודה שלה ככה שתוכל לצאת מוקדם יחד איתי.
רק נתנה לי שעת גג שחייבת לחזור הביתה.
שמחתי על חברתה, הייתי נוסעת גם לבד ואפילו נהנית מהדרך, אבל יותר כיף לנסוע בחברה טובה, ואת חברתה שלה אני מחבבת מאד.
זו גם היתה נסיעת מבחן לשתינו, לחרוג מגבולות העבודה עוד טיפה.

אמאלת שונה ממני מאד. היא דתיה עם מטפחת, נשואה עם המון ילדים, אנרגטית ברמות של הארנב של אנרג'ייזר, רוחנית מצד אחד ומאד ארצית מצד שני. יש לה חוש הומור נהדר ותפיסת עולם מאד תכליתית.
בנושאי עבודה אנחנו רואות עין בעין ומאד מעריכות זו את זו, מפרגנות ותומכות בכל מה שניתן.
אני שמחה מאד להפגש איתה כל שבוע לטיפונת הזמן שיוצא לנו לעבוד יחד, אנחנו מנסות ומצליחות לדחוף שיחות נפש בכמה דקות שמתפנות פה ושם, ופתאום היתה לנו הזדמנות לנסוע יחד, ולבלות יחד זמן ארוך.
פייר? התרגשתי. (וגם היא).

הכנתי לנו סנדוויצ'ים לדרך ובקבוק מים (היא שוכחת לאכול כשהיא עסוקה בדברים אחרים) ויצאנו לדרך.
דיברנו המון באוטו, על הילדים, על בעלה, על מערכות יחסים, על נישואין וגירושין.
על חברה דתית וחברה חילונית, על נקודות השוני והנקודות המשיקות.

באיקאה עצמה לא הרגשתי שיש ביננו התאמה, היא הלכה לאט ואז מהר, נעלמה לי שוב ושוב, והייתי צריכה להתקשר לברר איפה היא. היא היתה מאד שקועה בעצמה ופחות שמה לב למי שאיתה באה.
זה היה קצת מוזר לי, כי אם כבר הולכים לקנות משהו יחד, ההסתובבות יחד היא חלק מהבילוי, ואיתה זה לא היה קיים כלל.
אני הלכתי באופן תכליתי לשידה שסימנתי מראש, מדדתי ובדקתי לראות שמתאים. היא אספה דברים מהמדפים.
בסופו של דבר אמרתי עכשיו השעה ארבע. על מנת להגיע לשעת הגג שלך בלי לחץ, אנחנו מתחילות להתקדם לקופה.
היא הודתה לי שאני שומרת על מסגרת הזמן ןהתקדמנו לקופה, שם עזרתי לה להעביר את הדברים בקופת השירות העצמי ועזרתי לה לערוך ולוותר על חלק מהדברים. לשמחתה.

הנסיעה חזרה היתה נוחה וחלקה.
הגענו לפני הדד ליין שלה, החזרתי אותה לאוטו שלה ונסעתי הביתה לפרוק את השידה וכמובן להתחיל לבנות.
לא הצלחתי להתאפק.
אבל כיוון שזה ארך יותר זמן ממה שחשבתי נאלצתי להפסיק ולהמשיך למחרת.
ככה זה נראה באינטרנט




ככה זה נראה על רצפת החדר

מתחיל לקבל צורה









עומדת על שלה.



























אחרי צביעה, עומדת בפינה, אבל לא מתביישת כלל





























לסיום צבעתי בצבע כחול ודחפתי לפינה המיועדת.
אין לתאר את תחושת הגאווה על ההצלחה.
למחרת פירקתי את ראש המיטה והעברתי אותה לחדר השינה ואחריה את כל שאר החדר. (אני כותבת בנון שלאנטיות, אבל גם זה היה קשה וממלא בתחושת גאווה על ההתמודדות עם משהו מפחיד כמו פרק ולהעביר מיטה. לבדי.)
עשיתי הכל לבד, עבדתי ממש קשה, והגעתי מפורקת מעייפות לחג השבועות.
מפורקת אבל מלאת סיפוק וגאווה.

עכשיו אני מתרגלת לישון בחדר החדש, שלמרות שהוא נמצא באותו בית, הוא מרגיש אחרת.
יקח עוד קצת זמן עד שארגיש בו ממש בבית.
אבל כבר עכשיו אני מרוצה מההחלטה.

אין תגובות:

פרסום תגובה