יום שבת, 23 בדצמבר 2017

איך אתם מתערבבים לי בחיים

בהליכה עם כוח הצלה היא מתלוננת על בן הזוג (לא זוכרת שהמצאתי לו כינוי , אז נקרא לו מעכשיו - תחת כנפיו) הוא כבר לא מה שהיה פעם, מתמודד עם בעיות בריאות קשות, או בעצם לא מתמודד, נותן לדברים לקרות והיא זו שחושבת קצת הלאה. וכשהיא מנסה לדבר איתו על 'מה יהיה' הוא נעלב עד עמקי נשמתו. היא מנסה להסביר לו שהיא רוצה להערך על מנת שיוכלו להתמודד עם מה שעומד להגיע והוא, מוכן לזרוק הכל, כמו ילד קטן ונעלב.

היא אומרת, אחרי הניתוח שתעבור, אולי תצטרך לעבור אלי, לגור פה, צריך להבין מה יהיו המגבלות שלך. ואיך נתאים את הבית ואת החיים.
והוא אומר, את לא הזמנת אותי לגור איתך.
היא אומרת, אני מנסה עכשיו לבדוק מה נוכל לעשות, כי המצב ישתנה אחרי הניתוח והצרכים ישתנו, אני רוצה לדעת מה נוכל לעשות כדי שיהיה הכי טוב והכי מתאים, מה חשבת לעשות אחרי הניתוח?
הוא אומר, אם זה גדול עלייך, תזרקו אותי בבית אבות!
וכך זה ממשיך...

אני אומרת לה, תשמעי...אפשר לשמוע את הילד הקטן והנעלב מדבר מגרונו של האיש הגדול הזה.
והיא עונה, קשה לקדם ענינים עם ילדים קטנים. איך אני יכולה להתכונן למה שעומד לבוא? הרי הוא יהיה מוגבל ולא יוכל לגור בבית שבו הוא גר כרגע. הוא יצטרך תמיכה ועזרה גדולה מאד ובנוסף, לא נוכל לישון באותה מיטה, כבר עכשיו זה קשה מאד, אבל אני לא מעזה להעלות את נושא הפרדת הכוחות הלילית הזו...
וממשיכה לספר על תלאות השיחה, על החששות שלה מהשינוי, על הפחד שלה מכל שיחה נוספת שתביא אותו לאותה פינה של עלבונות ושל מוכנות לפרק הכל ולהפרד, אם זה גדול עליה. כי הכל כמובן באשמתה בעיניו.

כשאנחנו חוזרות מההליכה, אנחנו מתיישבות לשתות קפה, למרות שצריך להכין ארוחת ערב לכל המשפחה, וכבר נהיה מאוחר. יש דברים חשובים יותר. אנחנו משוחחות על המקום הילדי שמנהל אותנו, כל פעם מחדש, ואני חושבת על אמפי ועל מה שאני לומדת ממנה כבר שנים.
אז אני מספרת לה על הקהילה הקטנה שלנו שנוצרה בישרא, על המעורבות המוזרה והמופלאה שיש לנו אלה בחיי אלו, על הדברים שאני לומדת מאחרים ובהקשר השיחה שלנו, על הדברים שאמפי מספרת (בלי שמות ומראי מקום) ובעיקר תיאורי העבודה שלה על עצמה במסגרת אימוני סאטיה.

כוח הצלה אומרת שהשם של השיטה מוכר לה מאיפשהו, ואני מחפשת באינטרנט ומוצאת הסברים על השיטה.
את מכירה אותי, אני אומרת, בחיים לא הייתי מקשיבה אם מישהו היה מנסה למכור לי את השיטה. אבל בגלל שלא הייתי חיייבת וקראתי רק כי רציתי, למדתי כל כך הרבה מאמפי והאימונים שלה שעוסקים בדיוק בחוויות הילדות שמנהלות אותנו לאורך כל החיים והדרך לפרק ולמוסס את הדפוסים הישנים שמפעילים אותנו באופן אוטומטי, לא מודע.
כוח הצלה נזכרת ואומרת שהשם של ממציאת השיטה מוכר לה כי היא שמעה הרצאה שלה , ממש לפני שבועיים באיזה סוף שבוע במדבר, וכמה שהיא התרשמה ממנה!

את רואה , אני אומרת לה. הכל מסתובב במעגלים ואם הייתי בן אדם רוחני, הייתי אומרת שכנראה שהיתה סיבה לשיחה הזו, על כל פיתוליה.
אבל אני לא בן אדם רוחני, אז אני רק משועשעת מהדרך בה התגלגלה השיחה והתחברה בכל כך הרבה נקודות. ושמחה שיש לנו זו את זו ואת הזמן הזה לדבר ולפרק דברים, ובואי נסכים שכל הגברים הם ילדים קטנים ומעצבנים.

אנחנו מרימות כוס קפה לכבוד זה, ואחר כך נפרדות והולכות לבשל את ארוחת הערב של יום שישי.





הדוגמנית בחורף. נראית פסטורלית, אבל נוחרת שאלוהים ישמור .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה