עדיין בהקשר של בריאות

יש לי רישיון לקנאביס רפואי כבר חמש שנים בערך.
לא היה לי קל להוציא את הרישיון, כי פיברומיאלגיה לא לגמרי בהתוויות הרשמיות. מה שכן מכניס אותה פנימה, אלה הכאבים הכרוניים שחולי פיברו סובלים מהם.
אבל הדרך לרשיון ארוכה ומלאת מהמורות.
קודם כל צריך להיות שנה במעקב של מרפאת כאב. עכשיו, כל מי שניסה להשיג תור למרפאת כאב גילה שמדובר בדרך כלל בשנה של המתנה לתור למרפאה. שנה, וזה עוד לפני שניסינו מיני טיפולים לא מועילים ואף מזיקים (כמו תרופות נרקוטיות למשל) כדי לשכנע שניסינו הכל ועכשיו אפשר לתת לנו את הסם הנורא מכל - קנאביס.

הצלחתי לעקוף את הדרישה בכך שהלכתי לראומטולוג שהיה מורשה לתת רשיונות למטופלים שעומדים בקריטריונים, מהר מאד גיליתי שהקריטריון העיקרי שלו היה שאשלם לו כסף, והרבה.
מאחר וידעתי שהכי קשה לקבל את הרשיון הראשוני, הייתי מוכנה לעבור את המסלול שהוא התווה לי, שכללה קניית תרופות נרקוטיות, ניסיון טיפול בפיזיותרפיה, יעוץ פסיכיאטרי לוודא שאני כשירה נפשית, ועוד כמה מהמורות לדלג מעליהן.

הייתי מוכנה לעשות כמעט הכל, כי ידעתי שזה עוזר לי.

עוד לפני הרישיון, כמה מהמטופלים שלי הביאו/החזירו קנאביס למרפאה, בעיקר שמן קנאביס, כשלא עזר להם. או שהמשפחות הביאו אחרי פטירתם. וכך יכולתי לנסות ולראות אם טוב לי.

ומהר מאד ראיתי שטוב. פתאום הצלחתי לישון יותר משעה- שעתיים רצוף, ומערכת העיכול שלי שידעה או לעבוד שצורה מוגזמת או לא לעבוד בכלל התחילה להרגע.. עד לקנאביס או ששילשלתי כמה ימים ברצף או שהיתה לי עצירות. היו איזה חמש דקות בין לבין שהכל היה תקין, אבל חמש דקות עוברות מהר.
לכאבים הקנאביס לא ממש עזר לי, ככה לפחות חשבתי, אבל היתרונות שהרגשתי היו שווים הכל.

אחרי כמה חודשים ואחרי ששילשלתי לכיסו של הרופא תשלום מכובד מאד, קיבלתי את הרשיון. בגלל שכבר היה לי נסיון עם שמן מסוג מסויים שהיה לי טוב, דבקתי בו ומידי פעם ניסיתי לאדות תפרחת במינונים שונים.
תוך כדי הנסיונות להשיג את הרשיון, עשיתי גם קורס יעוץ קנאביס רפואי ולמדתי עוד והבנתי יותר איך ומה לעשות.

אחרי הרשיון הראשון, כשרציתי לחדש, והייתי זקוקה רק להמלצה של ראומטולוג, פניתי לרופא שממנו קיבלתי את הרשיון, אבל הוא לא היה מוכן רק להמליץ על חידוש, כי לא היה בזה כסף בשבילו, וזו היתה הפעם הראשונה שהבנתי שזאת הולכת להיות מלחמה כל פעם מחדש.

הצלחתי למצוא את הראמטולוגית המטפלת שהחמיצה פנים ואמרה שאגודת הראומטולוגים לא תומכת בשימוש בקנאביס ושהיא לא תמליץ על זה. ביקשתי שרק תכתוב שאינה מתנגדת, והיא הסכימה.
אחר כך הלכתי לרופאת המשפחה שלי וביקשתי את המלצתה. היא שיתפה פעולה וזה עבר איכשהו.
בשנה אחר כך, נדרשתי להוציא דו"ח ניפוק תרופות מהשנה האחרונה בנוסף להמלצת הרופאה המומחית ועוד כל מיני ניירות ומסמכים, ואז גיליתי שלמרות שחשבתי שאין לקנאביס השפעה על הכאבים, מסתבר שצריכת התרופות נוגדות הדלקת ממשפחת NSAID נוגדי דלקת לא סטרואידליים, כמו הוולטרן למינהו ירדה אצלי כמעט לאפס מנטילה חודשית קבועה.

בשנה אחר כך, שוב אותו מאבק ושוב הצלחתי לחדש, הפעם ביקשתי להגדיל את הכמות, לא בגלל שאני משתמשת בכל כך הרבה, אלא בגלל שאם את רוצה להשתמש במינונים שונים, את צריכה שכל מינון ומינון יהיה כתוב ברשיון, אחרת אי אפשר לקנות. הפעם הייתי צריכה למלא טבלת צריכה חודשית, מה לקחתי, שמן או תפרחת, כמה לקחתי, באיזו שעה, למה לקחתי והאם זה עזר. טרטור מטופש ואדיוטי, אבל מה לא עושות בשביל המטרה? 

בשנה עברה הראומטולגית היתה פחות אנטי והסכימה לכתוב מיוזמתה שהיא ממליצה על המשך טיפול. והשנה המשיכה בקו הזה. הייתי מרוצה.
ואז הגשתי בקשה לחידוש הרשיון.
כל המסמכים עברו בפעם הראשונה, וואו , לא יאמן.
קיבלתי בקשת תשלום, סימן טוב!
ואז קיבלתי הודעת דחיה כי הרופאה כתבה שאני משתמשת בשמן, בעוד אני ביקשתי רשיון בתפרחת.
(אני באמת משתמשת בעיקר בשמן, אבל הסיבה שאני מבקשת תפרחת היא שאפשר להמיר תפרחת לשמן, אבל לא להיפך, ולפעמים אני מעדיפה לאדות תפרחת כשאני רוצה לשלוט בתחילת ומשך ההשפעה).

למזלי, שוב, אני עובדת במערכת ומכירה את הרופא שמאשר את הרשיונות, אז כתבתי לו מייל ושאלתי מה אני יכולה לעשות. 

הוא אמרה שהרופאה הראומטולוגית חייבת לתקן את מה שכתבה כי הדיססונס בין מה שכתבה לעובדה שאני מבקשת תפרחת לא מאפשרת לו, ברמה החוקית, לאשר. 

שוב מזל שאני במערכת, שוב שלחתי מייל, הפעם לראומטולוגית

סופר מזל אפילו, כי לשוחח איתה בלי תור זה בגדר בלתי אפשרי ,והיא ענתה, אפילו די מהר, ואמרה שתיקנה, אבל לא קיבלתי את הסיכום, עוד כמה מיילים והיא הסכימה לשלוח בפקס. 

שלחתי את סיכום הביקור המתוקן לרופא המאשר ותוך שלושה ימים היה לי רישיון חדש בידיים. 

עכשיו יש לי שנה של שקט עד לפעם הבאה, נראה איזה טרלול ימציאו לנו עד אז... 

זבוב, זבוב למה יש לך עיניים גדולות כל כך?