דוד שמש

 רגע אחרי שסיימתי את השיפוץ, בעודי מנסה להחזיר את הנשימה ולהתחיל לקבץ את מעותי אחרי ההוצאה המטורפת של בנית הממ"ד ושיפוץ המטבח, בדיוק אז התקלקל דוד המים החמים באופן סופני ובלתי ניתן לתיקון.

החלטתי שהגיע הזמן לדוד שמש, כמובן שהוא הדבר ההגיוני לעשות, ואכן השתעשעתי ברעיון להחליף את הדוד כבר שנים, אבל העלות תמיד הרתיעה אותי.

אז דקה אחרי שרוקנתי את כל מאגרי הכסף שהיו לי אי פעם, נדרשתי להחליט על (עוד) הוצאה לא קטנה.

טוב שיהיה, הזמנתי מתקין, חילקתי לעשרה תשלומים, ואז גיליתי שהמתקינים לא מחברים את הדוד לחשמל. שבקיץ זו פחות בעיה, אבל בחורף צריך.

אחר כבוד הזמנתי חשמלאי שחיבר את הדוד לחשמל ובאה לציונה גואל. היו לי מים חמים בוקר, צהריים, ערב ולילה, השארתי את החימום החשמלי לפנות בוקר כדי להבטיח מים חמים בבוקר, כי אין מצב שאצא מהבית בלי להתקלח בבוקר.

כשפרצה מלחמת אירן הראשונה, הגדולה על בנותיה ובעלה (והכלבה העגלה שלה) עברו אלי לשבוע הראשון של המלחמה. מייד הדלקתי את הדוד 24/7 כי מספר הנפשות המתקלחות זינק מאחת לחמישה אנשים כשכל אחד מהם מתקלח במועד אחר.

אחרי כמה ימים שמתי לב שיש ריח לא נעים במשך כמה דקות כשאני פותחת את המים החמים במקלחת או באחד הכיורים. גם הטעם של המים היה מוזר ולא נעים.

חשבתי שאולי הטמפרטורה הגבוהה שאליה הגיע הדוד למשך זמן ארוך גרמה לבעיה ולכן ביקשתי מהגמל שיעלה לגג הממ"ד ויוריד קצת את הטמפרטורה בתרמוסטט. הגמל אכן עשה את זה ואני חיכיתי שהריח יחזור לנורמה.

לפעמים היה נדמה לי שזה מסתדר ולפעמים ממש לא. 

ואז פרצה אירן 2, הגדולה ומשפחתה חזרו אלי, שוב לשבוע, שוב הדלקתי את הדוד מסביב לשעון, ושוב הריח היה מובהק. 

לאירן 2 לקח יותר זמן להגמר, ואני התלבטתי אם הריח הזה זו בעיה מוכרת או אם אני סתם מדמיינת אותו. כי אף אחד לא העיר לי על הריח. לא בתי, לא בן זוגה ולא הגמל שמתקלח אצלי.

ואז פנתה אלי השכנה העכבישה וביקשה שאזמין טכנאים שיזיזו את הקולט של הדוד כי הוא מסנוור אותה. למען האמת, לא הבנתי איך קולט של דוד על גג הממ"ד שלי מסנוור אותה כשהיא יושבת במרפסת שלה בקומת הקרקע אבל זה נתן לי את הדרייב להתקשר.

כשהתקשרתי למוקד שירות הלקוחות של חברת הדודים, המוקדנית ביקשה שאתאר לה את הריח. 

זה כמו ביצה סרוחה?  לא... זה מין ריח כימי

זה כמו משהו רקוב? לא, זה מין ריח כימי. 

איך היית מתארת את הריח? ריח. כימי. לא יודעת לתאר יותר מזה. 

אמרה בסדר, תאמה טכנאי לשעה מאד לא נוחה, גבתה את עלות ביקור הטכנאי מראש. אבל מה לא עושים בשביל שקט נפשי.

היום הגיע הטכנאי, שאל אם צריך סולם כדי להגיע לדוד. אלא אם אתה ספיידרמן, אמרתי לו. והוא, מסתבר לא ספיידרמן, והביא סולם. עלה לגג, שאל לגבי הריח. 

רד למטה ואני אתן לך להריח, אמרתי לו, כי ההגדרה שלי לא מספיק טובה כנראה. הוא ירד, הלכנו למטבח, פתחתי את הברז על מים חמים והתפללתי שיהיה ריח ושזה לא מאותם ימים שבהם נדמה לי שהכל בסדר.

לאחר כמה דקות התחלתי להריח את הצחנה המוכרת. מילאתי קערה במים ונתתי לו להריח. הוא לא הצליח להריח כלום. אז חיכיתי עוד קצת ומילאתי את הקערה שוב. הפעם הוא הצליח להריח. אה כן, הוא אמר, אני מכיר את הריח הזה, זה ריח של אבנית. האבנית מצטברת על גוף פלסטי וכשמים מתחממים הם מביאים איתם את הריח האופייני. אפשר לסדר את זה בעלות סמלית של כמעט 900 שח, רוצה שאסדר?  אלא מה?

עלה סידר ועכשיו אני מקווה שדבר לא יחזור על עצמו. בכל אופן יש לי אחריות על אירוע דומה לשנה. אז אם זה חוזר, שיחזור לפני שחולפת שנה.

להזיז את הקולט הוא לא הזיז. מה היא רוצה השכנה שלך, שאל. אי אפשר להזיז תגידי לה.