התחלתי לכתוב פוסט על זה שעברה שנה מהניתוח. לא הצלחתי לזכור את התאריך של הניתוח, אבל זה היה בספטמבר, אז כך או אחרת, עברה שנה, אמרתי לעצמי והרגשתי דחף לכתוב על הניתוח דווקא היום.
כתבתי על זה ששכחתי דברים שהטרידו אותי אחרי הניתוח, כמו התפרים שלא נמסו, והנפיחות של הבטן וכל הפחדים שהיו. טוב, את הפחדים לא שכחתי, אבל הרבה מאד דברים אחרים כן. מצאתי את השאלות ששאלתי בקבוצת היסטרקטומי בין לאומית ונזכרתי בהן.
וכתבתי על הגמל שמתייחס אלי עד היום כאילו חליתי נורא, ושהוא כאילו לא מאמין לי עד הסוף שאני לא מתכוונת למות לפתע מסרטן, וכמה שהניתוח שלי השפיע עליו.
ואז תשבתי לעצמי שאני מגזימה ואת מי זה מעניין ואיבדתי את הפואנטה של הפוסט ומחקתי אותו.
ועכשיו הגמל התקשר להגיד לי מזל טוב. על מה? שאלתי אותו. על זה שאת חוגגת היום שנה לניתוח, ושלח לי התכתבות וואטסאפ של שנינו, כשאני בבית החולים בערב שלפני הניתוח. ואם זה לא אומר שזה מאד משמעותי לו, אני לא יודעת מה כן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה