קצת מכל דבר

 אני מנסה להתמקד ולחשוב על מה לכתוב, הרי עבר כל כך הרבה שמן ולא כתבתי כלום, ואצלנו, כמו אצלנו הכל משתנה מהר מאד וכל הזמן... אז אחלק את זה לראשי פרקים ואכתוב כמה מילים קצרות , רק את עיקרי הדברים.

עבודה: אני ממשיכה לעבודה בשלושה מקומות וזה מכביד עלי מאד. פניתי למנהלת שלי וביקשתי שיחה, בשיחה אמרתי בנחרצות שאני מבקשת לצמצם לשני מקומות עבודה בלבד, מבקשת להעלות לי את התקן למאה אחוז כפי שהבטיחה לפני מספר שנים ומבקשת להפסיק לעסוק בתחום שנמאס עלי מזמן.
היא הבטיחה תשובות ומאז נעלמו עקבותיה, אבל אני אחזור לרדוף אחריה אחרי שאחזור מהחופש, שזה ממש מחר.
אחד הטריגרים הראשיים לפניה זו היה שבמרפאה שלי התחלף הרופא והשתנו קצת שעות העבודה, ואני עובדת עוד יום עד אחר הצהרים המאוחרים, מה שמשאיר לי יום אחד שאני חוזרת הביתה מוקדם יחסית וזה קשוח.

משפחה: הקטנה ובן זוגה הודיעו שהם מתחתנים וקבעו תאריך למאי 26. כן כן, אין לי רגע דל, רק לפני שנה ויומיים חיתנתי את האמצעית. אבל למרות שאני לא מתה על חתונות, אני שמחה בשבילה ויש ליעוד קצת זמן להערך לזה.
בעקבות השינוים בעבודה, דיברתי עם הגדולה וביקשתי שתזמין אותי לעזור לה עם הנכדות רק כשזה קריטי ושאני יכולה ממילא רק ביום מסוים בשבוע שבו היא חוזרת בזמן להוציא אותן מהמסגרות. היא כעסה עלי מאד למשך כמה זמן, אבל היא מתחילה להתגבר על זה.
הקטנה סיימה את לימודיה ומתחילה מחר לעבוד כעובדת סוציאלית, אני כל כך גאה בה!
האמצעית התקבלה לתואר שני בהנדסת דטה מיינינג, אני לא בטוחה שכתבתי את זה נכון, אבל אין לה תואר בהנדסה והיא הסבירה לי שאחרי התואר הזה יהיה לה.
הגדולה התקבלה לתואר שני במנהל עסקים, אחרי שהתלבטה לאן להמשיך כי היא עוסקת כרגע בפיתוח תוכניות הדרכה בחברה בין לאומית.

הבית: אפשר להגיד שהבניה הסתיימה, כמעט שנה אחרי שהתחיל התהליך. הסיום לקח נצח, כי הקבלן השאיר את השטח ללא טיפול, לא כיסה באדמה במקומות שהיתה חסרה, לא פינה שאריות פסולת בניין ולא עשה את כל הסיומות שהבטיח.
כיוון שלא שילמתי לנקה 7 את כל הסכום שסיכמנו עליו, היא התחילה ללחוץ עליו ובסוף זה קרה. כמעט עד הסוף. אבל מה שנשאר כבר לא ממש משנה, אני אסתדר גם בלי העבודה שלו.
הבניה היתה חוויה מזעזעת ולא מומלצת לאף אחד. ובסופה יש לי ממ"ד שכבר שימש אותי במלחמת הכלביא ואם להאמין למה שאנשים אומרים, אולי ישמש אותי שוב. 

הגמל: קרוב אלי מתמיד, בדרך כלל מדברים כמעט כל יום ונפגשים בממוצע פעם בשבוע. השבוע נפגשנו יותר ואפילו הלכנו ביחד לחתונה שאליה הוזמנו כזוג, חתונה של הבן של חברי המהנדס.
אנחנו מתמודדים שנינו עם ההשלכות של המנפואזה שדי חירבה לי את הליבידו. ניסיתי להשתמש בג'ל טסטוסטרון, כמו שהמליצה רופאת גיל המעבר, אבל בסופו של דבר אני לוקחת תוסף שנקרא DHEA שמייצר בגוף את הורמוני המין החסרים. הבעיה היא שלהבדיל מארצות הברית שבה יש מעקב אחרי רמות ההורמון הזה, בארץ ממש אין ובכלל כל הטיפול בגיל המעבר מפגר שנות דור וזה מעצבן. אז אני לוקחת אותו ברמות שאני מקווה שסבירות ועוקבת אחרי תופעות לוואי אפשריות.
הגמל חגג יום הולדת 60 ביוני והסכים לי לקנות לו טיסה בבקאיי יחד עם אחיו והוריו. עכשיו כולנו מחכים שהוא יממש את המתנה.

האוטו: עשיתי תאונה עצמית, נסעתי ברוורס לתוך החניה שלי עם בורסא שקניתי יד שניה, רק שלא חשבתי שיכולה להיות בעיה עם זה שדלת תא המטען פתוחה , והיא נתקלה בקורת הגג של פרגולת החניה שלי. 
הדלת התעקמה קשות ונאלצתי לנסוע בדחיפות למוסך פחחות, שם הפעילו את הביטוח שלי, והחליפו לי דלת כשנסעתי לאילת. כשחזרתי אמרו לי שהאוטו מוכן ובאתי לקחת אותו. בבית גיליתי שאכן החליפו דלת, אבל לא צבעו אותה. חזרתי למוסך והם אמרו שיטפלו בזה. ביקשתי שיסיעו אותי הביתה, כי לא היתה לי דרך להגיע, והם הציעו לשכור לי אוטו בחברת השכרה עד שהתיקון יסתיים.
בחברת השכרה התחימו אותי על חוזה דרקוני שמחייב לנסוע מספר קילומטרים מוגבל ליום, לשלם על ביטול השתתפות עצמית ולמלא דלק עד הסוף כשמחזירים את האוטו.
למחרת בבוקר התקשרו מהמוסך להגיד לי שהאוטו שלי מתוקן, וכשנסעתי לקחת אותו, הלכתי קודם להחזיר את השכור ומילאתי דלק. כשהגעתי למגרש חברת ההשכרה התברר לי שהייתי אמורה למלא סולר ולא דלק 95 . כמובן שאף אחד לא אמר לי שזה רכב דיזל ומפה התחילה מסכת טירטורים שנגמרה בזה שהתרוצצתי לשווא ממקום למקום בעיר לפי הוראותיהם, רק בשביל שיגידו לי לחזור ושהם כבר יעדכנו אותי כמה יעלה לי התיקון של הרכב שהרסתי להם ולא, זה לא כלול בהשתתפות העצמית לדבריהם. אני מצפה לחשבון של אלפי שקלים כי מדובר בפירוק מיכל הדלק, שטיפה שלו, מילוי מחדש ואני מניחה שעל הדרך יחלפו כל מה שקשור למערכת הדלק, על חשבוני...
לקחתי את זה מאד קשה ועכשיו אני מתאוששת ואומרת לעצמי שזה רק כסף ושלא קרה לי כלום ולאוטו שלי שלום ויאללה, גם זה יעבור. אני אפילו מתחילה להאמין לעצמי.

המצב: חרא, אבל כולכם יודעים את זה

זהו, אני צריכה ללכת לישון בשעה סבירה כי מחר אני חוזרת לעבודה אחרי שבועיים ומחכים לי כמה ימים קשוחים של ארגון וסדר מחדש של הבלאגן שאלוהים יודעת שמחכה לי.

שיהיה לי בהצלחה...

הייתי בקורס מיניות ופגיעות מיניות וצילמתי את זה מאחת המצגות כדי לעודד את עצמי