יום רביעי, 18 ביוני 2025

לא להאמין שעברו כמעט ארבעה חודשים מהפעם האחרונה

אין לי כל כך זמן לכתוב למרות שאני רוצה.
בעקבות המלחמה עם אירן, הבת הגדולה, בעלה, שתי הנכדות והכלבה שלהם עברו לגור אצלי. 
אתמול הצטרפה האמצעית ובעלה למנוחה של לילה מהטילים במרכז והבית היה מלא. 

כולנו עייפים מחוסר שינה ומתוחים. בעלה של הגדולה ואני עובדים כרגיל, שנינו חיוניים והגדולה נשארת עם הבנות בבית, וגם זה מורט עצבים וקשה לה ולבנות שיצאו מהבית והשגרה. 

כדרכה היא כבר זרקה את עצמה כמה פעמים והצהירה שהיא יכולה לחזור הביתה אם היא/הבנות/הכלבה מפריעים.
ושוב ושוב אני מפייסת ומרגיעה ואומרת שזו תקופה קשה לכולנו וצריך לנשום וכן הלאה...
תמיד זו היתה התגובה שלה אבל עכשיו זה קשה במיוחד כי אנחנו תקועים אחד בתח של השני בבית קטן. 
כל זה גובה ממני מחיר כמובן.

אז באתי להתלונן כי אין לי איפה, בבית אני המבוגר האחראי והשקול: 
אני עייפה, מותשת, אין רגע לעצמי, אני חרדה לפרקים, לא מצליחה כמעט לישון בלילות, אין לי פינה ופרטיות בבית שלי, המלוכלך ומבולגן. ואין לי יכולת להשתלט על הטינופת שנוצרת בשניות מחמישה אנשים ושלושה כלבים שמציקים זה לזה. 

בטלויזיה יש או קוקו מלון או נסטיה או סטס וניקי למי שמכיר (אם אתם לא מכירים, יש לכם מזל) או חדשות שאני מנסה להמנע מהן.
אין לאן לברוח, אין מנוחה אין שקט, הכל מפחיד. 

כיף בסך הכל, ממליצה לכם

הצילומים השגרתיים בקבוצה המשפחתית בימים אלו..  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה