הבאתי לכם שיר משהו על הפנים.

 בשבוע הבא, בעצם עד שהפוסט יתפרסם זה יהיה פחות, יש לי תור למרפאה אונקו-גניקולוגית.
ולמרות שזה נשמע סופר מאיים, אין לי סרטן, עדיין, אולי, כנראה שלא.

זה השלב שבו יבואו פרטים גרפיים וירידה לפרטים שיכולים להגעיל חלק מהאנשים, מי שרגיש יכול לדלג לפסקה הבאה.
בעוד שלושה שבועות אחגוג יום הולדת 56, ואני עדיין מקבלת מחזור, ולא, זה לא מעיד על פוריות יתר, זה מעיד על משהו לא תקין. לפני שלוש שנים הואלתי בטובי ללכת סוף סוף לבדיקת רופא נשים אחרי בערך שלוש שנים שלא הלכתי. מזל שהמחזורים הציקו לי מספיק בשביל ללכת. הם היו ארוכים ובעיקר כללו דימומים כמו אחרי לידה כל חודש כמעט.
בפעם הראשונה הרופא לא התרגש, רק אמר שאני צריכה לשים לב ולהקפיד להבדק כל שנה ולקח לי בדיקת פאפ שלא הצליחה. טכנית. ברור שלא הצליחה, ככה זה כשמנסים לא לעשות את הבדיקה הזו ולמרפי היקר היתה דעה משלו על העניין, אז נאלצתי לחזור לרופאת נשים אחרת לעשות את הבדיקה. זה לקח רק שנה וחצי. גם היא לא התרגשה, לקחה את בדיקת הפאפ שרצתה והמליצה על פיפל בגלל רירית רחם מעובה, בדיקת פיפל זו בדיקה שבה מחדירים דרך הנרתיק וצוואר הרחם צינורית דקה ומגרדים/שואבים את פני השטח, את התאים שבצינורית שולחים לבדיקה פתולוגית. לא רציתי. והחלטתי לדחות את ההחלטה על הטיפול. 

אבל המחזורים הארוכים ממילא הלכו והתארכו, וכשמחזור נמשך שבועיים רצוף, זה מחרב את החיים, מציק מעצבן וגם מדליק נורות אדומות. אז הלכתי לרופאת נשים אחרת שאני מכירה עדינה ונעימה . הרירית היתה עדיין מעובה והיא הציעה בדיקת פיפל. שוב. 
מאד לא רציתי בדיקת פיפל. אמרתי לה שאני לא רואה בדיקות פולשניות שמתבצעות בגברים ללא הרדמה ושאני מעדיפה בדיקת היסטרוסקופיה שהיא גם בהרדמה וגם הרבה יותר אמינה בעיני. כי עם כל הכבוד לנסיון ומקצועיות, פיפל זו בדיקה שנלקחת "על עיוור" ובהחלט יכולה לפספס תאים סרטניים אם היא לא מגיעה אליהם. בהיסטרוסקופיה מכניסים מצלמה ורואים מה עושים וגם עושים גרדה של רירית הרחם והדגימה הרבה יותר אמינה. 
אבל היא הצליחה לשכנע אותי שיהיה מהיר ויעיל יותר לבצע פיפל. בסוף, בלב לא שלם בכלל, הסכמתי.
מרפי התערב, כמובן, כי הוא לא יכול אחרת והיא היתה צריכה לבצע את הבדיקה פעמיים כי בפעם הראשונה היא ראתה על המקום שזה לא מוצלח טכנית. נהדר, ככה יעשה למי שמנסה להתחמק מפני הבלתי נמנע או מישהי שלא מקשיבה ללב שלה, תייגו שתיים כאלה ואל תגלו להן מי היא מי.

תוצאות הפיפל הגיעו אחרי כשלושה שבועות והיו.... תקינות.
שום דבר לא תקין, רטנתי באוזני חברתי האחות שעובדת איתי בחלק מהימים.
אז תחזרי לרופאה היא אמרה.
אז חזרתי לרופאה. זה לקח כמעט שנה, אבל הגעתי. 
נכנסתי לחדר שלה ואמרתי, תראי, המחזורים הקשים והארוכים נמשכים. אז אם הרירית עדיין מעובה והפוליפ לא נעלם אנחנו הולכות להיסטרוסקופיה, אין ברירה.
עליתי על כסא העינויים, יש הקוראים לו כסא הבדיקה, והיא בדקה ואמרה שהרירית אכן מעובה עדיין והפוליפ אפילו גדל מהפעם הקודמת.
כתבה לי את ההפניה לבדיקת היסטרוסקופיה ונפרדנו בהתרגשות בהבטחה להפגש אחרי. זה היה במאי האחרון. 

את בדיקת ההיסטרוסקופיה עברתי בתחילת יוני ברפואה פרטית, כמובן, אם שאלתם את עצמכם איך הכל קרה כל כך מהר. ההחלמה היתה קשוחה מכפי שציפיתי, ממש לקח לי שבוע להתאושש מהדימום והכאבים. היתרון היה שנחתי בבית, ממש הייתי שבוע בבית. איזה אושר זה היה!
 וחודש אחר כך, קיבלתי הודעת וואטסאפ(!) מהמנתח שבה היה כתוב שבבדיקה הפתלוגית יש ממצא של תאים טרום סרטניים ושאני צריכה לעבור כריתת רחם.
אין ספק שזו הדרך הנכונה להודיע לאשה שהיא צריכה לעבור ניתוח כריתת איבר פן תחלה בסרטן. לא התלוננתי עליו. אני מכירה את האיש והיכולות החברתיות-האנושיות המפליגות שלו. הלכתי אליו כי הוא מנתח בחסד עליון וכי הוא היה הכי זמין מבחינת זמנים. לא בגלל החביבות והאנושיות שלו. ואין מה לומר, את מקבלת מה שאת משלמת עבורו...

רופאת הנשים שלי היתה בחופ"ש בחו"ל (אהלן מרפי) ולכן הלכתי למנהל מרפאת הנשים שיכתוב לי הפניה לניתוח (יש יתרון בלהכיר את המערכת ולעבוד בה).
הוא כתב לי הפניה ושכנע אותי, שוב בניגוד למיטב שיקול הדעת שלי, לנסות את הרפואה הציבורית. הוא יכתוב מייל כדי שלא יתמהמהו עם הזימון שלי. ובאמת קיבלתי תור ל31.7 שזה  ממילא תאריך נוראי של יום השנה לאסון שזעזע את חיי. לא חשוב, העיקר שההמתנה לתור לא נמשכה הרבה זמן, ממש שבועיים וחצי מהפניה ועד לקבלת התור. 
אבל רק כשהתקשרו מהמרפאה האונקו-גניקולוגית לתאם את התור, הבנתי שלא מזמינים אותי לטרום ניתוח, אלא לשיחה עם רופא שיחליט אם בכלל צריך ניתוח. נו, מה חשבתי לעצמי. 
החלטתי ללכת בכל זאת ולהבין מה מסגרת הזמן שהם יציעו לי. אני לא מתכוונת לחכות עכשיו חודשים לניתוח תוך כדי שאני מדמיינת איך התאים הופכים לסרטניים. ואם הם לא יציעו ניתוח במועד סביר, אני אפנה לרפואה הפרטית, יש לי ביטוח שיכסה את הניתוח בלי בעיה ואולי אפילו עדיף לי בית חולים פרטי עם כל הנוחיות שכרוכה בו.

בכל מקרה אני חייבת לחכות לאחרי ה21.8 שאז האמצעית שלי מתחתנת.
עד אז אני לא מתנתחת ולא מספרת לאף אחת מהבנות שלי וגם לא לגמל. אין סיבה לחרב לבנות את ההכנות לחתונה בדאגות מיותרות ובטח לא לגנוב לאמצעית את הזרקור שכל כך מגיע לה.
 והגמל, אני לא יודעת איך הוא יעמוד בזה בכלל. אז אספר לו ממש רגע לפני הניתוח.
ואם אתם שואלים אותי, בתחושת הבטן שלי, זה לא טרום סרטני, זה סרטני. אבל אני מאמינה שזה בכל מקרה בשלבים מוקדמים ולכן גם אם יש שם תאים סרטניים, אני אחלים. 

נכון כל הכיף אצלי?
חכו, עוד לא סיפרתי על הלב של הגדולה והלב של יוספה... שתיהן קיצרו לי את החיים בחודשים האחרונים. 

ועל החתונה של האמצעית. 

ועל הגמל. 

אבל זה יאלץ לחכות לפעם הבאה.
ככה זה כשלא כותבים כלום שמונה חודשים.

צפרדע שהכנתי, עוד משהו שעוד לא סיפרתי עליו... התחביב החדש שלי.