הגמל היה אמור לעבור השבוע ביופסיה מאחת הגרורות, אבל מראש הוא אמר לי שהגרורות הגיבו לטיפול הביולוגי שקיבל, וקטנו, ולכן הרופאים לא בטוחים שיצליחו למצוא בלוטת לימפה נגועה בתוך צבר של בלוטות בריאות.
הוא התכונן ואסף כוחות למלחמה, תכנן מה יעשה, איך ולמה... ואז הגיע היום של הניתוח והרופאים, אחרי התיעצויות ודיונים החליטו לא לנתח, כי הם לא בטוחים שיצליחו למצוא את הבלוטה הנגועה.
אמנם רואים אותה בבדיקת PET CT , אבל בעין היא נראית בדיוק כמו האחרות.
אחרי שהניתוח בוטל הוא סבל מנפילת מתח ואכזבה קשה.
באיזה מקום הוא רצה להתחיל כבר את המערכה ולא להמתין במצב ביניים מתסכל.
עכשיו הרופאים צריכים להחליט איך ממשיכים, איזה בדיקות לבצע ואיזה טיפולים לתת לו.
ובהחלט יכול להיות שיחליטו לתת עוד טיפול ביולוגי ולהשאיר אותו במעקב, אם יכנס לרמיסיה נוספת.
הכי קשה לו להיות באי הודאות הזו.
הוא רוצה מלחמה או שלום.
שביתת הנשק השברירית קשה לו, כי מי יודע מתי תתנפץ שוב?
אני רוצה שניסע ליהנות, בלי לחשוש מהבריאות, כמו שתמיד היינו נוסעים. הוא אומר לי.
ואני כל כך מבינה אותו. הנסיעה האחרונה היתה טראומטית מכל כך הרבה בחינות....
בשישי שעבר נסענו יחד לארוחת ערב במסעדה.
הוא הרגיש צורך לפצות אותי על אילת, למרות שלא הייתי צריכה פיצוי.
אכלנו בביסטרו בר קטן ונחמד, ארוחה טעימה ונעימה.
כמו תמיד, ישבנו במסעדה, עטופים בבועה שלנו, בקושי מודעים לאנשים והתרחשויות מסביב.
אני אוהבת את בועת האינטימיות הזו שמפרידה אותנו מהעולם.
כל כך טוב זה היה שאנחנו מתכננים עוד ארוחה כזו ממש בקרוב, אם הכל ילך כמו שצריך.
נראה לי שזו הדרך שלו לחזור לשגרת היחד שלנו לאט ובזהירות. לצבור חוויות חיוביות נטולות מפגעים בריאותיים, ואני מברכת על כך.
לפני שבוע נסעתי להביא את הכלבה החדשה הביתה.
היא מאד מתוקה ומאד תלותית, צמודה לרגליים שלי כל היום.
מנחם והדוגמנית מקנאים, אבל מתחילים להתרגל.
גם אני מתחילה להתרגל. קצת קשה לי איתה, כי היא נוחרת בלילות ומתעקשת לישון למרגלות המיטה שלי, מה שאומר שאני כמעט לא ישנה בלילה.
בנוסף, הדוגמנית מבקשת כל לילה לצאת החוצה, ועד שהיא חוזרת זה לוקח חצי שעה עד שעה של המתנה, שבמהלכה מנחם חסר שקט ונובח, ואז זאתי נוחרת ונוחרת ונוחרת....הנחירות של היצור הקטן הזה מעירות אותי מהשינה, שגם ככה היא לא חזקה ומשובחת במיוחד.
אני אצטרך למצוא איזה פתרון לשינה, כי אני כבר לא מרגישה טוב מרוב חסך בשינה.
היום העברתי את כל היום בשירותים, עם בחילות ושלשולים, שאני קושרת לעייפות המצטברת, אבל אולי זה בכלל וירוס, אחד מהרבים שבהם כולם נדבקים ומדביקים זה את זו.
בכל אופן שלושה כלבים שאחת מהן תלותית וחרדתית ואחת קשישה סיעודית למחצה, זה לא פשוט. מנחם מהווה נחמה גדולה רוב הזמן. כלב החלומות שלי.
יאללה היום אלך לישון מוקדם, אולי זה יעזור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה