יום שני, 26 באוקטובר 2020

שניצל פילה עוף בחמאת בוטנים וקוקוס

לא שחסר לי מה לכתוב, אבל אני לא מצליחה למצוא אנרגיות לפתח את הרעיון ולכתוב פוסט שלם. כבר התחלתי כמה פעמים והפסקתי אחרי כמה שורות.
אז יאללה משהו קל ופשוט ושחשוב לי שיהיה רשום כמתכון, שלא אשכח.

את השניצל הזה למדתי להכין מהמהנדס ויש סביבו סיפור שלם.

עוד לפני הסגר, ממש שבוע לפני ראש השנה, הגמל היה אמור לבוא אלי.
הוא תכנן לצלול ואז לבוא. דיברנו על כך שאחר כך לא נפגש עוד הרבה זמן. אבל אז קרה ככה וקרה אחרת והוא אמר שלא יוכל להגיע, ושימשיך מהצלילה ישר הביתה.

אני התבאסתי ממש. אבל ממש. והיה קשה לי להסתיר את האכזבה, בטח ממנו שמכיר כל נימה ותת צליל בקול שלי. אז לא התאמצתי. שידע שאני מאוכזבת.
בחיי שאני צריכה לעבוד על תחושת הנטישה והעלבון שאני מרגישה כל פעם שהוא לא מצליח להפגש איתי.
לא שהיא לא מגובה במציאות, תחושת הנטישה, היא מגובה ועוד איך ויש לה ותק של שנים. הוא הרי לא אוהב שאני באה אליו, ולכן הכל תלוי בזה שהוא יבוא אלי, בתנאים וביכולות שלו, והוא לא תמיד יכול, אבל בכל זאת...

בכל אופן, אמרתי לעצמי שאין טעם לשבת בבית ולרחם על עצמי, אני יכולה לנסוע למהנדס ולדביקה, שהזמינו אותי כמה ימים קודם, ולרחם על עצמי שם. בכל מקרה תכננתי להגיע אליהם, כי עוד זוג חברים בדיוק עצר אצלם לביקור קצר ומאד רצה לראות אותי, כי לא יכלו להגיע לחתונה, בגלל הגבלות הקורונה.
אז עליתי על האוטו ונסעתי, רגע לפני שנכנסתי לאוטו הטלפון צלצל. זה היה הגמל. חשבתי שהוא עשוי להתקשר אחרי ששמע את האכזבה בקול שלי.
לא עניתי לו, כי ידעתי שהוא רוצה לתכנן איך כן נפגש, וכבר לא התחשק לי לוותר על התוכניות החדשות בשביל פגישה מאולצת. במקום זה חזרתי אליו כעבור כמה דקות כשכבר הייתי בנסיעה.
הוא היה קצת מופתע שאני כבר בדרך לאן שהוא, כי עשה מאמצים לראות איך כן יוכל להפגש איתי, אבל במסגרת ההתנהגות הקבועה, הוא אף פעם לא אומר שהוא מאוכזב, מקסימום רומז לי שעשה מאמץ, אבל הכל בסדר, הוא לגמרי מבין שיש לי תוכניות וחיים משלי ולכן, איחל לי בילוי נעים וד"ש למהנדס ולדביקה (סתם, הוא לא באמת מסר ד"ש). היתה לי תחושה שזה לא יגמר בזה, כי אני קצת מכירה אותו, ותמיד כשאני הופכת לעצמאית ולא צריכה אותו, הוא מתאמץ יותר.
ואכן, בהמשך הדרך, כעבור עוד כעשרים דקות הוא התקשר אלי שוב ואמר שהוא יכול לצאת עכשיו, ושהאם זה בסדר שיפגוש אותי אצל המהנדס והדביקה ושהוא חייב לאכול משהו.
אין בעיה, עניתי בשמם, אתה תמיד מוזמן אליהם ואוכל אף פעם לא חסר, נארגן משהו.

התקשרתי אליהם כדי לראות אם זה בסדר שהוא יצטרף (ברור, מה השאלה, הוא תמיד מוזמן) והאם אפשר להכין משהו לאכול (לא צריכה להיות בעיה, נאלתר משהו).

הגעתי בערך חצי שעה לפניו וזה נתן לנו זמן להכין אוכל בזריזות .
אני הכנתי פריקי, על פי בקשתה של הדביקה, שמתה על הפריקי שלי ומבקשת ממני להכין בכל פעם שאני באה. חתכתי ירקות לסלט גס, והמהנדס הוציא נתחי פילה עוף והכין אותם ברוטב מהמם של חמאת בוטנים:

מה צריך?

בערך קילו פילה עוף.
3-4 כפות חמאת בוטנים טבעית לא ממותקת
2 כפות רוטב סויה
1 כפית סרירצ'ה (בהזדמנות אחרת השתמשתי בצ'ילי יבש גרוס ויצא מעולה)
מלח - לא חובה, כדאי לטעום ולראות אם חסר כי הסויה עצמה מלוחה.

מערבבים את חומרי הרוטב יחד ומוסיפים מעט מים בהדרגה עד לקבלת מרקם של טחינה.
את הרוטב שנוצר שופכים על העוף ומערבבים עד שכולו מצופה.
מוסיפים חצי כוס שבבי קוקוס ומערבבים שוב.

מטגנים את הכל כמו שמטגנים שניצלים ומגישים מיד.
וזה יוצא טעים מאד.
שבבי הקוקוס נותנים קצת קראנצ'יות כיפית.

כשהגמל הגיע, האוכל היה מוכן וישבנו לאכול.

זה לא היה בדיוק מה שרציתי מהמפגש איתו, אבל you cant always get what you want וזה בטח יותר טוב מאשר לא להפגש בכלל.
הוא עצמו כעס עלי שנתתי לו להרגיש את האכזבה שלי. כי מבחינתו הוא עושה הכל בשביל להפגש והעובדה שלא תמיד זה מתאפשר לא תלויה ברצון הטוב שלו. נו טוב.
יש לי עוד המון מה להתלונן עליו, אבל כל הפוסט הזה נכתב בתואנה של שניצל חמאת בוטנים, אז נסתפק בזה שהוא כל כך אהב את האוכל, שביקש ממני שאשיג את המתכון לשניצל ושאסביר לו איך להכין את הפריקי, כי הוא רוצה להכין בבית.

בנתיים עבר זמן, די הרבה זמן, אפילו.
הספקנו לריב כמו שצריך ואפילו להתפייס. והוא אפילו בא ערב אחד במיוחד לארוחת ערב ואני הכנתי לו כנפיים ברוטב מתוק חריף שרציתי להכין לו המון זמן, אבל זה כבר לפוסט אחר.



צב תינוק קטנטן שראיתי באחת ההליכות.



אין תגובות:

פרסום תגובה