בבוקר החתונה, הגדולה הנרגשת התעוררה מוקדם בבוקר וחיכתה שאקום כבר, כי יש המון מה לעשות.
אני שידעתי שמחכה יום ארוך ארוך, די רציתי לגנוב עוד כמה דקות של שקט ושלווה לפני שהיום מתחיל, אבל אדוות הריגוש והמתח שלה הגיעו עד אלי והוציאו אותי מהמיטה די מהר.
קצת אחרי שקמתי הגיעה הקטנה והן התחילו לקשט את הבית.
תלו ופיזרו בלונים, תלו את שמלת הכלה על קולב מעוצב מיוחד וארגנו מקום למאפרת/מסרקת שהיתה אמורה להגיע בהמשך.
אני הכנתי שולחן בראנץ' שנשאר פעיל ומתחדש לאורך כל היום. כדי שאף אחת לא תשכח לאכול, ושאפשר יהיה לכבד את כל מי שנכנס הביתה.
הראשונה שהגיעה היתה יוגה חברתי שבכלל לא נכנסה הביתה, אבל באה לתת את מתנת החתונה שלה, כיוון שלא היתה מעונינת להגיע לאירוע עצמו. היא ישבה איתנו בחוץ ואמרה שבאה רק לקצת ותלך מיד כשיתחילו ההכנות והאירגונים.
ואכן, זמן לא רב אחריה הגיעה האמצעית, ואחריה המאפרת והעוזרת שלה, ואחריהן השושבינה. כולם שתו משהו, אכלו משהו והתפנו להתחיל בהכנות לחתונה. מבחינת הגדולה זה היה לשבת להתאפר ולהסתרק, מבחינת השושבינה והקטנה זה היה להתפעל, לצלם ולתת עצות מעשיות ומבחינת האמצעית זה היה לנסוע לקנות שמלה לחתונה.
כן כן, לקנות שמלה לחתונה ביום החתונה, לא טעיתם בהבנת הנקרא. אבל רצה הגורל והיא סוף סוף מצאה את השמלה היפה והמחמיאה מכל אלה שמדדה עד אותו היום, אז אולי באמת כל עכבה לטובה?
לקראת הצהריים הגיעו הצלמים ומנהלת האירוע.
כולם שתו משהו ואכלו משהו והתרגשו.
אני מודה שבשלב זה הרגשתי קצת כאילו יש לי יותר מידי אנשים בבית, והרגשתי כאילו יסתדרו בלעדי לפחות לזמן מה, והלכתי קצת לשקט של החדר שלי, לנוח ולצבור כוחות.
הצלמים צילמו בבית ובסביבותיו, את ההכנות, את הכלה, את הטבעות, אותנו, והלכו להביא את החתן שהגיע וחיכה במרחק בטחון מהבית.
והגדולה שעכשיו כבר היתה מאופרת ומסורקת ולבושה בשמלת החתונה, חיכתה בקוצר רוח ניכר לפגישה עם החתן שלה.
אבל כידוע הכל צריך להיות מצולם ומתועד והפגישה נערכה בסופו של דבר לאחר שהצלמים נתנו אישור. כמובן שהמפגש תועד מכל הזויות, שחלילה לא יתפספס.
אחר כך נסעו החתן, הכלה, הצלמים והחברים של החתן, לצילומי חתונה באיזור, ובבית נשארנו הקטנה, האמצעית, השושבינה ואני וחיכינו לתורנו להתאפר ולהסתרק.
המאפרת היתה יסודית ועשתה עבודה נהדרת, אבל איטית בצורה מטריפה. היא התחילה בקטנה, המשיכה איתי ואחר כך האמצעית ובסוף השושבינה. הזמן לא עצר, ופתאום הגיעה ועברה השעה שבה היינו צריכות ללכת לגן האירועים לצילומי משפחות והמאפרת בקושי סיימה עם האמצעית. דחקנו בה שוב ושוב, עד שלבסוף הכריזה על סיום, האמצעית לקחת את הנעליים ביד ורצה לאוטו, השארנו את השושבינה להתאפר ולסגור את הבית וטסנו לגן האירועים.
הצטלמנו עד שיצא עשן, בכל קבוצה, העמדה ודרך שרצה הצלם. והזמן עבר במהירות אדירה, פתאום הגיע הרגע שבו האורחים התחילו להגיע ונכנסו לגן האירועים.
זה היה משמח ומרגש, בעיקר בגלל שמי שהגיע היו אנשים שהוזמנו בגלל שהם האנשים שאנחנו הכי אוהבים ורוצים בקרבתם ובגלל שמי שכבר הגיע היו בדיוק האנשים שהיה להם הכי חשוב בעולם להגיע. וכך כל מוזמן מהצד שלנו היה מישהו שמאד שמחתי על בואו.
גם הגמל הגיע, אמר שאני יפה ונראה נרגש מאד. עכשיו כשאני חושבת על זה, אני לא זוכרת מה לבש ואיך נראה, מלבד זה שהקרין שמחה והתרגשות.
ואז הגיעו עוד אורחים והיו התרחשויות שדרשו את תשומת ליבי וצילומים שדרשו את נוכחותי וכלה אחת יפיפיה שהיה פשוט תענוג להביט בה, נסחפתי מפה לשם ונהניתי מהערב.
ואז מארגנת החתונות לחשה לנו שהרב מאחר ויגיע באיחור של קרוב לשעה. זו היתה בעיה רצינית, כי בגלל ארגון החתונה בקפסולות תחומות בזמן, היה לנו מעט מאד זמן לשחק איתו. ולכן הוחלט להגיש קודם את האוכל ואחר כך לערוך את החופה.
רוב האורחים בכלל לא שמו לב לשינוי התוכנית ושקעו באוכל.
הם אומרים שהיה טעים מאד, אבל אני לא יכולה להעיד, כי הייתי נרגשת ומתוחה מכדי לאכול.
בסופו של דבר הרב הגיע, החתן הלך לחתום על הכתובה ואנחנו נדחקנו עם הכלה לחדר ההמתנה ועזרנו לה עם ההינומה וההתרגשות של לפני.
מארגנת החתונות הדריכה את הזוג הצעיר בכוראוגרפיה הכרוכה בהליכה על השביל לחופה, כך שהצלמים יוכלו לתפוס את הרגע, ושלחה אותנו לחכות לה מתחת לחופה.
עמדתי עם החמות של בתי מצד אחד, בנותי הצעירות מאחורי והגברים מצד שני, וראיתי את הגדולה וחתנה עומדים בתחילת השביל המוליך לחופה. זה היה השלב שבו התחלתי לבכות מהתרגשות, ופחות או יותר לא הפסקתי לאורך כל החופה.
הצלחתי לתת לבתי את היין בלי לשפוך כלום, והחזקתי את הכתובה ושמרתי עליה ודקלמתי את כל המילים בשקט.
החתן המתוק דקלם את חלקו, ענד את הטבעת ושבר את הכוס בהתרגשות גדולה. הקהל שאג את שאגת השמחה הזו של קטרזיס שמגיע עם שבירת הכוס ולכמה רגעים המציאות עצמה התנפצה והכל הפך לקליידוסקופ מרגש של של צבעים, ריחות, חיבוקים ונשיקות.
הריקודים התחילו והאורחים של הקפסולה הראשונה התחילו לעזוב בדיוק כשהאורחים של הקפסולה השניה התחילו להגיע.
הכלה החליפה את השמלה, לשמלת הכלה השניה שלה, שהיתה מתאימה הרבה יותר לריקודים, והמסיבה הצעירה התחילה.
נשארתי עד אחת עשרה וחצי, ואז הבנתי שלא רק שאני הבן אדם הכי מבוגר בחתונה, אני גם עייפה למדי, והחלטתי לפנות את הבמה לצעירים. נפרדתי מהבת ומהחתן והלכתי הביתה, שם לא הצלחתי להרדם עד הבוקר מרוב התרגשות
החתונה עצמה נמשכה עוד שעה וחצי עד שהחתן והכלה הכריזו על סיום.
האורחים אמרו שהיתה חתונה מאד שמחה ומרגשת.
אני מסכימה איתם ומוסיפה שהכלה והחתן היו הזוג הכי מתוק ומהמם שראיתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה