מוריץ הגיע אלי יום או יומיים אחרי יום כיפור לפני שנה ומייד הכניס אושר גדול לחיים, וככל שעובר הזמן, אני רק מתחזקת בדעתי שזו היתה החלטה מהנכונות שעשיתי, הוא פשוט נהדר.
הוא כלב שמח מאד, תמיד מחייך וקופץ מרוב שמחה, מלא אנרגיות ואוהב לשחק. הוא עדיין בוכה כשאני הולכת מהבית ושובר לי את הלב. והוא מתרגש מאד כשאני חוזרת ורץ לקבל את פני עם דובי בפה.
יש לו אוסף צעצועים שלכולם קוראים דובי.
זה התחיל מזה שהצעצוע הראשון שלו היה דובי - פו הדב צהוב שמצאתי זרוק.
איכשהו עד מוריץ אף פעם לא קניתי צעצועים לכלבים שלי. סבתוש, עליה השלום, הגיעה בגיל שנה והיתה כלבה מופנמת ושקטה שלא רצתה לשחק בדרך כלל. הכל הפחיד אותה, ומעט המשחקים שהיתה מוכנה לשחק, היו משחקי התגוששות והאבקות זהירים שהיו נגמרים בפתאומיות כשהיו עוברים איזה סף פנימי שלה.
הדוגמנית הגיעה בגיל שנתיים והתעסקנו בהתאקלמות שלה בסביבה החדשה ולא במשחקים. היא אמנם היתה תמיד כלבה עליזה ושמחה, ליצנית הבית, אבל לא עלה על דעתה או על דעתנו לשחק איתה בצעצועים.
אבל מוריץ הגיע תינוק מוחלט, ועשה נזקים הגדולים ממידותיו.
הוא הרס 4-5 זוגות הוויאנס, 2 זוגות בלנדסטון, כמה זוגות תחתונים ושתי חזיות, הפך את הפח בשירותים פעמים אין ספור (נאלצנו להחליף לפח שיקשה עליו את הפתיחה) עשה קרע בריפוד הספה, גנב שאריות אוכל, אכל מוצרי הגיינה משומשים ופלסטיקים ומה לא...
אז הבנתי שאני חייבת למצוא לו איזה פתרון מקובל יותר לשטויות שהוא עושה, ואספתי את הדובי הראשון שמצאתי.
זו היתה הצלחה גדולה, מוריץ התאהב בדובי וסלל את הדרך לקניה מתמשכת ואין סופית של צעצועים מצעצועים שונים, שלכולם, גם אם הם כדורי גומי, קוראים דובי.
גם היום, כשהוא כבר שנה וחצי בערך, הוא עדיין אוהב ומבקש לשחק.
הוא מביא לנו את הדובי המועדף עליו באותו רגע ומבקש שנזרוק לו אותו. איך מבקש? מניח את הדובי לידנו על הספה, אבל מתקשה לוותר עליו ונאחז בו בשיניים והציפורניים עד שמצליחים לשחרר את הדובי מאחיזתו ולזרוק אותו רחוק, כדי שהוא יוכל לרוץ ולהביא אותו. הוא זריז מאד ומצליח לתפוס חלק מהדובים באויר. לפעמים אנחנו מחביאים את הדובי במקום לזרוק אותו ושואלים אותו - איפה הדובי? לך תביא את הדובי.
זה שולח אותו לאטרף חיפושים שלא נגמר עד שהוא מוצא את הדובי החבוי.
הדוגמנית שמעולם לא התענינה בצעצועים, מתחרה איתו על הצעצוע התורן ומשחקת איתו בחטיפות ומשיכות חבל, לפעמים אפילו מנסה להצטרף למרדף אחרי הדובי כשזורקים אותו.
אין ספק שהוא מחזיר לה את נעוריה.
הוא כלב חכם. הוא מבין כמה מילים, כמו רוב הכלבים. הוא רגיש מאד למצבי רוח ואולי גם למצב פיזי.
כשמישהו זקוק לזה, הוא נצמד אליו, נשכב קרוב קרוב והגוף החמים שלו מנחם ומרגיע.
הוא מכיר ומזהה אנשים ויש לו כמה מערכות יחסים עם אנשים עם אנשים שאפילו לי אין איתם קשר.
באופן כללי הוא מצליח להכנס ללב גם לאנשים שלא כל כך אוהבים כלבים.
הוא אוהב לטייל ולצאת להליכות, ואם משהו מפחיד אותו, או אם הוא מתעייף, הוא מתקרב אלי ומבקש שארים אותו על הידיים. בכלל הוא אוהב שמרימים אותו על הידיים, הוא מניח את הראש על הכתף ומתנגד לרדת מהידיים אם מנסים להוריד אותו.
הוא לוחם מגב, להוריד מים במקלחת זה סיפור מורכב, מאחר והוא מתייחס למגב כאל יעד תקיפה וקופץ עליו כשאני מנסה להוריד מים. מודה שזה מצחיק אותי כבר שנה רצוף, למרות שהוא משאיר אחר כך טביעות כפות רגליים בכל מקום.
בערב הוא מתעייף והולך לישון. עולה על המיטה ונשכב על הכרית שלי עד שאני מגיעה, ואז הוא זז, או מוזז, ומבלה את שאר הלילה בלהתכרבל קרוב קרוב אלי, עד שמגיע הבוקר ואני עושה תנועות של התעוררות, אז הוא עושה כמיטב יכולתו ללקק לי את הפנים ולקלוט אותות שמבשרים שאני אכן קמה.
הוא כולו קסם קטן וחמוד שיש לי מזל שנכנס לחיי.
הוא כלב שמח מאד, תמיד מחייך וקופץ מרוב שמחה, מלא אנרגיות ואוהב לשחק. הוא עדיין בוכה כשאני הולכת מהבית ושובר לי את הלב. והוא מתרגש מאד כשאני חוזרת ורץ לקבל את פני עם דובי בפה.
יש לו אוסף צעצועים שלכולם קוראים דובי.
זה התחיל מזה שהצעצוע הראשון שלו היה דובי - פו הדב צהוב שמצאתי זרוק.
איכשהו עד מוריץ אף פעם לא קניתי צעצועים לכלבים שלי. סבתוש, עליה השלום, הגיעה בגיל שנה והיתה כלבה מופנמת ושקטה שלא רצתה לשחק בדרך כלל. הכל הפחיד אותה, ומעט המשחקים שהיתה מוכנה לשחק, היו משחקי התגוששות והאבקות זהירים שהיו נגמרים בפתאומיות כשהיו עוברים איזה סף פנימי שלה.
הדוגמנית הגיעה בגיל שנתיים והתעסקנו בהתאקלמות שלה בסביבה החדשה ולא במשחקים. היא אמנם היתה תמיד כלבה עליזה ושמחה, ליצנית הבית, אבל לא עלה על דעתה או על דעתנו לשחק איתה בצעצועים.
אבל מוריץ הגיע תינוק מוחלט, ועשה נזקים הגדולים ממידותיו.
הוא הרס 4-5 זוגות הוויאנס, 2 זוגות בלנדסטון, כמה זוגות תחתונים ושתי חזיות, הפך את הפח בשירותים פעמים אין ספור (נאלצנו להחליף לפח שיקשה עליו את הפתיחה) עשה קרע בריפוד הספה, גנב שאריות אוכל, אכל מוצרי הגיינה משומשים ופלסטיקים ומה לא...
אז הבנתי שאני חייבת למצוא לו איזה פתרון מקובל יותר לשטויות שהוא עושה, ואספתי את הדובי הראשון שמצאתי.
זו היתה הצלחה גדולה, מוריץ התאהב בדובי וסלל את הדרך לקניה מתמשכת ואין סופית של צעצועים מצעצועים שונים, שלכולם, גם אם הם כדורי גומי, קוראים דובי.
גם היום, כשהוא כבר שנה וחצי בערך, הוא עדיין אוהב ומבקש לשחק.
הוא מביא לנו את הדובי המועדף עליו באותו רגע ומבקש שנזרוק לו אותו. איך מבקש? מניח את הדובי לידנו על הספה, אבל מתקשה לוותר עליו ונאחז בו בשיניים והציפורניים עד שמצליחים לשחרר את הדובי מאחיזתו ולזרוק אותו רחוק, כדי שהוא יוכל לרוץ ולהביא אותו. הוא זריז מאד ומצליח לתפוס חלק מהדובים באויר. לפעמים אנחנו מחביאים את הדובי במקום לזרוק אותו ושואלים אותו - איפה הדובי? לך תביא את הדובי.
זה שולח אותו לאטרף חיפושים שלא נגמר עד שהוא מוצא את הדובי החבוי.
הדוגמנית שמעולם לא התענינה בצעצועים, מתחרה איתו על הצעצוע התורן ומשחקת איתו בחטיפות ומשיכות חבל, לפעמים אפילו מנסה להצטרף למרדף אחרי הדובי כשזורקים אותו.
אין ספק שהוא מחזיר לה את נעוריה.
הוא כלב חכם. הוא מבין כמה מילים, כמו רוב הכלבים. הוא רגיש מאד למצבי רוח ואולי גם למצב פיזי.
כשמישהו זקוק לזה, הוא נצמד אליו, נשכב קרוב קרוב והגוף החמים שלו מנחם ומרגיע.
הוא מכיר ומזהה אנשים ויש לו כמה מערכות יחסים עם אנשים עם אנשים שאפילו לי אין איתם קשר.
באופן כללי הוא מצליח להכנס ללב גם לאנשים שלא כל כך אוהבים כלבים.
הוא אוהב לטייל ולצאת להליכות, ואם משהו מפחיד אותו, או אם הוא מתעייף, הוא מתקרב אלי ומבקש שארים אותו על הידיים. בכלל הוא אוהב שמרימים אותו על הידיים, הוא מניח את הראש על הכתף ומתנגד לרדת מהידיים אם מנסים להוריד אותו.
הוא לוחם מגב, להוריד מים במקלחת זה סיפור מורכב, מאחר והוא מתייחס למגב כאל יעד תקיפה וקופץ עליו כשאני מנסה להוריד מים. מודה שזה מצחיק אותי כבר שנה רצוף, למרות שהוא משאיר אחר כך טביעות כפות רגליים בכל מקום.
בערב הוא מתעייף והולך לישון. עולה על המיטה ונשכב על הכרית שלי עד שאני מגיעה, ואז הוא זז, או מוזז, ומבלה את שאר הלילה בלהתכרבל קרוב קרוב אלי, עד שמגיע הבוקר ואני עושה תנועות של התעוררות, אז הוא עושה כמיטב יכולתו ללקק לי את הפנים ולקלוט אותות שמבשרים שאני אכן קמה.
הוא כולו קסם קטן וחמוד שיש לי מזל שנכנס לחיי.
 |
| מבקש שירימו אותו על הידיים |
 |
| מחבק דובי |
 |
| מתכרבל |
 |
| תוכי קטן נרדם על הכתף. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה