כבר המון זמן לא כתבתי

זה התחיל כי הייתי שפופה ומבואסת. עונת הצלילות הסתיימה,היו ימים גשומים וסוערים, שבתות של להשאר בבית. והגמל בהיותו גמל, ולגמרי כצפוי, לא ממש יזם קשר וזה השפיע עלי יותר מכפי שהייתי רוצה להודות.
אז התקפדתי קצת לתוך עצמי, לא התחשק לי לכתוב כלום, לא לחלוק ולא לקבל חיזוקים, נזיפות או השתתפות בצער. לא היתה לי שום אנרגיה לכתוב, כאילו יש איזה מחסום שעוצר אותי מלכתוב.
התחלתי כמה פעמים ואחרי פסקה או שתיים פשוט איבדתי את כל הכוחות ולא יכולתי לכתוב אפילו מילה.

כמעט לא קראתי כלום ולא הגבתי, אפילו למייל בקושי נכנסתי (מתנצלת בפני מי שדאג והתשובה  המרגיעה בוששה מלהגיע ).כנראה יקח לי זמן עד שאתאושש ואחזור לקצב הקריאה הקודם, וגם כשאני כבר קוראת אין לי כח לכתוב תגובה.

אחרי שעבר זמן, בערך חודש, הרגשתי קצת לא טוב.
היה יום שישי אחד שהייתי כל כך עייפה שנרדמתי בעשר בערב וישנתי עד למחרת בשמונה בבוקר.
אחר כך שמתי לב שאני ממשיכה להיות עייפה ושיש לי איזו אי נוחות בבטן מצד ימין. לא כאב, אלא לחץ, לא נעים, לפעמים חזק יותר ולפעמים פחות.
השתדלתי לעשות הכל כרגיל, עבדתי, יצאתי להליכות, כל שאר מה שאני עושה תמיד, וחיכיתי שיעבור כבר, כי כמה אפשר, ראיתי שקשה לי מאד בהליכות, לפעמים יותר ולפעמים פחות, היו פעמים שבקושי הצלחתי לסיים את ההליכה, ופעם אחת שהרגשתי כל כך לא טוב, שנכנסתי למיטה ולא יצאתי ממנה עד למחרת, ואז, בבוקר אחרי , כשניסיתי לנקות את הבית, התחלתי להקיא והרגשתי משהו בין גרוע לנורא ואיום.
מאחר ועברו כבר שבועיים מאז שזה התחיל ולא התרשמתי שחל איזה שיפור משמעותי, להיפך, הבחילות ליוו אותי עוד כמה ימים והחולשה ואי הנוחות בבטן רק גברו, אז החלטתי לעשות משהו.

הלכתי לרופא, שנתן לי בדיקות דם שגרתיות לעשות, בדיקות צואה (איכס שאין לתאר) ליתר בטחון, ותבחין נשיפה. כל הבדיקות יצאו תקינות.
הוא שלח אותי לאולטרא סאונד בטן ואחר כך לct  בטן שחזרו בסך הכל בסדר, חוץ מאיזה משהו ברחם, אז הלכתי לרופאת נשים שאמרה שכנראה יש לי מיומה, ושאחזור לבדיקה אחרי המחזור הבא. וכל זה אחרי שנמנעתי מבדיקה גניקולוגית מעל ארבע שנים, כי כשכיף, אז כיף עד הסוף. או הכל או כלום. כזו אני .
אפילו אצל כירורג שד הייתי והוא אמר שהשדיים שלי בסדר גמור, אבל המליץ על קולונוסקופיה לאור כאבי הבטן שלי.

אז סיכום ביניים, לא מוצאים כלום, אבל אני ממשיכה להרגיש גרוע.
חצי כוח באופן קבוע, ואי נוחות בבטן שמציקה, לפעמים יותר ולפעמים פחות. לפחות הבחילות וההקאות לא חזרו מאז שהסכמתי לקחת את הכדור שרשם לי הרופא למצבי חירום של בחילות.
הכי מפריע לי שאין לי אנרגיות בשיט, לכלום. אני מוכנה לשכב במיטה כל היום ולא לעשות כלום.
ובימים שאני עושה את זה בדיוק, אני עדיין מותשת כאילו גמרתי תחרות איש הברזל.
מתסכל מדכא ומייאש.

החלפתי רופא משפחה לרופאה שבדקה אותי גם היא והמליצה על עוד בדיקות דם, שאחרי שיגיעו נחשוב שוב לפי התוצאות. לא אמרתי לה שהכירורג המליץ קולנוסקופיה, אני נלהבת לזה כמו שאני נלהבת לשים את היד באש. נחכה לבדיקות הדם ונראה.
ד"ר גוגל לא הצליח למצוא מחלה שמתאימה לי, כלומר, אני יכולה למצוא מחלות איומות שמתאימות , אבל לא במאה אחוז, לא משכנע. אני גם לא מוכנה לקנות כל מחלה שהוא מוכר לי, בעיקר אם מדובר במחלה שתהרוג אותי. זאת אומרת, אני מוכנה להכנס ללחץ, אבל לא לאיים על עצמי במוות.

אז בנתיים אני גם מרגישה רע וגם מרגישה מטומטמת שעושה את עצמה ומתחלה, כי כל הבדיקות בסדר... אני מרגישה זקנה ומקולקלת. וקוטרית ונודניקית נוראית.

ומכל הסיפור, מה שהכי מטריד אותי זה שהגמל מצפה שנצלול יחד ממש בקרוב, ועוד לא אמרתי לו כלום.
פעם אחת אמרתי לו שאני קצת מרגישה לא טוב, ולא פירטתי, כי זה מכניס אותו לסטרס מטורף.
הבעיה היא שעכשיו כנראה לא אוכל להתחמק יותר מהצלילות בלי לעורר חשד או לספר שאני עדיין לא מרגישה טוב. המחשבות המטרידות בלילה מתחלקות כמעט שווה בשווה בין הדאגה לשלומי והדאגה לשלומו.

אני רק רוצה לחזור לקיטורים הרגילים והמשמימים שלי, ממש נמאס לי מהמצב הנוכחי. אבל ממש.

חומר ניגוד לבדיקת CT , לכולם הוסיפו מיץ פטל, אני הבאתי מהבית תרכיז מיץ תפוחים, נראה כמו פיפי, אבל כנראה טעים יותר מהחלופה. טיפ קטן, לא לשכוח לערבב, אחרת יקרה לכם מה שקרה לי, בהתחלה לא היה מספיק מתוק, אז הוספתי עוד ועוד תרכיז, בסוף הגעתי לריכוז מוגזם של הסירופ בתחתית הכלי, וזה היה מתוק עד גועל, בשלב שבו גם ככה היתה לי בחילה מחומר הניגוד. ומבית החולים. ומהחיים באופן כללי.