לא שהיה לי אכפת כל כך, בסך הכל אני יודעת שאני מתקדמת יפה ומשתפרת ולא היה אכפת לי לתת להתקדמות ולשיפור עוד קצת זמן.
אבל בכל זאת הגיע הזמן לחזור על בדיקות הדם וללכת לדיאטנית שגם תתעד את ההתקדמות.
בגלל ששתינו עובדות באותה מרפאה יום אחד בשבוע יחד, החלטנו שאצור איתה קשר ביום שבו תיכננו להפגש והיא תגיד לי מתי לבוא.
לפני שבוע עשיתי את בדיקות הדם ושמחתי לגלות שהשומנים בדם ירדו לנורמה, אחרי שהיו קצת מעליה בשנים האחרונות, שהסוכר בצום וממוצע הסוכר לשלושה חודשים ירדו לנורמה ושאני עדיין עם המוגלובין תקין.
מה שפחות בסדר היא רמת הויטמין D שאצלי מסתבר שהוא ממש נמוך, עד היום לא בדקתי, ולא ידעתי.
ויטמין B12 נמוך גם הוא, אבל לא מתחת לנורמה, הרופאה שלי לא אמרה כלום אחרי שקיבלה את התוצאות, אז החלטתי לחכות לפסיקת הדיאטנית.
והיום היה בוקר קצת עמוס, כמו תמיד פחות או יותר. ואני ניסיתי לזכור לצור קשר עם הדיאטנית וכל פעם שכחתי, עד שיצאתי רגע מהחדר שלי וראיתי את הדיאטנית יוצאת מפינת השתיה שלנו.
קראתי לה ואמרתי שאנחנו אמורות להפגש ושתגיד לי מתי נוח לה.
היא אמרה, אפשר עכשיו או בעוד שעה. מישהו לא הגיע והתפנה לי זמן
הסתכלתי על החברה לעבודה והיא אמרה מייד לכי, הכל בסדר.
אז הלכנו לחדרה של הדיאטנית. שם עליתי על המשקל לבקשתה, והיא שאלה מה המשקל. אמרתי לה והיא פערה את הפה, וואו! כמעט שמונה קילו! בארבעה חודשים! מצוין!
אז מה את לוקחת? וויגובי?
אני: לא לא... אני..
היא: אז מונג'רו?
אני: לא, לא לוקחת זריקות בכלל, רק שינוי אורח חיים, הכפלתי את הפעילות הגופנית ואני מקפידה על תזונה.
היא: את רצינית? עשית את זה רק בשינוי אורח חיים? זה מדהים.
סיפרתי לה על האפליקציה שאני משתמשת בה ושעוזרת לי להתפקס ולא ללכת לאיבוד בסבך הקלוריות והנוטריאנטים. ועל ההליכות והמשקולות (היא: את צריכה יותר אימוני כוח)
היא חידדה לי עוד מוצרים שכדאי להכניס לדיאטה, והמליצה להתחיל מיידית לקחת ויטמין D בכמויות עתק, וויטמין B12 באופן קבוע, ולעשות בדיקת צפיפות עצם.
אין בעיה, אני מעדיפה לבדוק מאשר לשבור איזו עצם ולגלות בדרך הכואבת.
מאחר הרופאה שלי לא יוזמת, אני אשלח לה מחר בקשה שתכתוב לי הפניה לבדיקת צפיפות עצם ומרשמים לתוספים ויאללה, נראה עוד שלושה חודשים איפה אני עומדת.
האמת, הרופאה היא חברה טובה ורופאה טובה, וממש מבאס אותי שהיא לא יוזמת קשר, אפילו דרך משרד המרפאה, להגיד לי שאני צריכה לעשות בדיקות או שרשמה לי מרשם...
חשבתי שאולי בגלל שאני אחות היא מניחה שאני יודעת מה לעשות, אבל כוח הצלה, שגם היא מטופלת של אותה רופאה אומרת שגם אצלה זה ככה.
בתור אחות אני מאמינה גדולה באחריות המטופל, אבל גם בחשיבות של הצוות להעיר את תשומת הלב של המטופל לתוצאות בדיקות ולדברים שעליו לעשות.
לאנשים הרבה פעמים קשה להתמודד עם בעיות בריאות והם לא פעם מדחיקים ומתעלמים.
אז נכון שאי אפשר להכריח מישהו לעשות משהו, אבל אפשר לעודד אותו לעשות את הצעד הנדרש.
וזו גם חובתו של הרופא להתייחס לתוצאות בדיקות לא תקינות.
בכל מקרה לא אחליף אותה בעתיד הקרוב, אז אני סתם מתבאסת לביני לביני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה