אולי אוכל קצת יותר קלוריות, אבל ההגבלות על פחמימות פשוטות וסוכרים ישארו בעינן.
מבחינת רמות סוכר, בחודש האחרון הן חזרו לנורמה.
השגתי מכשיר גלוקומטר ואני מודדת סוכר פעם פעמיים ביום, בצום או אחרי אוכל, וכבר יודעת פחות או יותר מה מעלה לי סוכר יותר ומה פחות.
אורז לבן, למשל, מקפיץ לי את הסוכר. לחם מלא למינהו ממש לא, וגם לא סלק שמלא בסוכר. עכשיו אני צריכה לבחון מה עושים לי תפוחי אדמה ובטטות.
אני לא אוכלת בכלל ממתקים, עוגות, חטיפים ודומיהם. בעצם ביום ההולדת שלי אכלתי פרוסה דקה של עוגה.
משתדלת לשתות מספיק מים לאורך היום, משום מה יותר קל לי לשתות מים עם צבע, אז אני מכינה לי תה/חליטת פירות קרה, בלי סוכר כמובן.
אני כן אוכלת לחמים מלאים, לא קלים, סתם מלאים. אוכלת ירקות טריים או מבושלים בכל ארוחה, ומנסה לאכול מספיק חלבון.
יש כל מיני דרכים לחשב מה זה מספיק חלבון, ואני לא סגורה על כמה חלבון אני באמת צריכה, אשאל את הדיאטנית כשאהיה אצלה. ובגדול אני לא מצליחה להגיע לכמות היומית המומלצת לי על ידי אפליקציה שהורדתי.
האפליקציה גם סופרת קלוריות, שומנים, סוכר,מים ועוד, והכי חשוב היא מכלילה את הפעילות הגופנית שעשיתי.
זה קצת מנדנד לרשום כל כוס נוזלים ולפרוט לפרוטות את האוכל שאני אוכלת,לשקול ולמדוד, בעיקר בשל העובדה שהיא מכירה בעיקר מאכלים קנויים ואי אפשר לתאר מה בישלתי ולקבל ערכים תזונתיים (אולי בגרסת הפרמיום בתשלום אפשר?), אבל זה רק בשביל לקבל סדר גודל של מה שאני אוכלת. לרוב אני לא מצליחה להגיע ליעד הקלורי, אלא אוכלת פחות ממנו, לא בצורה מכוונת, פשוט אין לי איפה להכניס עוד אוכל מעבר למה שאני אוכלת.
אני באמת אוכלת בכמות גדולה, אך בצפיפות קלורית נמוכה (מושג חדש שלמדתי בחודשים אלו).
מידי פעם בא לי לנשנש משהו, אבל ברור לי שזה לא רעב, אלא שיעמום, או סטרס ואני מנסה לתת לדחף לחלוף ולהעסיק את עצמי במשהו שיסיח את דעתי. מקווה שזה יחזיק לטווח הארוך.
הדיאטנית רוצה שאוכל שלוש ארוחות גדולות ואפחית למינימום ארוחות ביניים, כדי להפחית עליות וירידות של סוכר ואינסולין, ולרוב אני מצליחה.
ההנחיה הכי שווה שלה היתה - לאכול ארוחות גדולות, משביעות ומספקות. כך שאני לא מגיעה לתחושת חסך.
מצאתי גם איזו משפיענית אמריקאית שדוגלת בארוחות ענק עתירות ירקות, אז אני מקבלת רעיונות. פחות את המתכונים שלה ויותר את דרך החשיבה .
מידי פעם נמאס לי מהתפריט הקבוע, אז אני מחפשת תחליפים ומזכירה לעצמי שאני לא בעונש. ושהאוכל שלי צריך להיות טעים.
המקרר שלי מלא באוכל ובהכנות לאוכל (סלק אפוי שמתעתד להפוך לסלט, דלורית צלויה שעוד לא יודעת מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה, קישואים, למה לעזאזל קניתי קישואים? אני שונאת קישואים!)
אני לא מספיקה לאכול הכל, אבל אני מעדיפה שיהיה לי אוכל מוכן כדי לא להתפתות לאכול פרוסת לחם במקום אוכל מזין. בעיקר בערב, שאז המלצת הדיאטנית היא להפחית בפחמימות למינימום.
כשהגמל בא, אני אוכלת איתו אוכל שאני לא אוכלת ביום יום, אבל לא בהגזמה, כי אני לא רוצה להרגיש מקופחת.
עד כה ירדתי בערך שישה קילוגרמים אולי קרוב יותר לשבעה, תלוי מאיפה סופרים. ואחרי סוכות אעשה בדיקות דם ואדע אם הסוכר השתפר כמו שנדמה לי. או שאעשה מחר אם לא אצליח להתאפק, נראה. אם מחר, אז אצטרך לעשות את הבדיקה לעצמי ונעשיתי מפונקת בשנים האחרונות, מאז שיש לי פעם בשבוע מישהו שיעשה לי... פעם הייתי עושה לעצמי את על בדיקות הדם.
אני הולכת כל יום 45-50 דקות, קניתי משקולות יד קטנות ואני מתרגלת אימוני כוח בבית לפי סרטוני כושר שמצאתי.
דיברתי עם הקטנה ואולי היא תרצה ללכת איתי לחדר כושר המקומי. הלוואי. היום הלכנו יחד חמישים דקות והיה נהדר.
אתמול כשחזרתי מההליכה, יוגה בדיוק באה מולי עם הרכב שלה, עצרה לידי ואמרה, מה זה, בקושי ראיתי אותך!
בטח אמרתי, אני לובשת את החולצה עם פסי ההסוואה שנתת לי.
לא, לא, היא אמרה. מרחוק לא הייתי בטוחה שזו את, מאד רזית!
עכשיו, זה דבר ידוע שיוגה נוטה להגזים בעיניני מימדי גוף. פעם היא אמרה לי על מישהי שהיא רחבה כמו אוטובוס ובקושי עוברת בדלת, מה שממש לא היה נכון, אבל יש לה אבחנה דקה.
אם אני רואה שינוי במשקל של מישהו רק כשהוא עולה או יורד 10-15 קילו, היא רואה הבדל החל ממאה גרם בערך.
ובסופו של דבר שימח אותי שרואים כבר.
אני מרגישה שהבגדים פחות לוחצים, ואני נכנסת למכנסיים שכבר לא נכנסתי אליהם, והחגורה של הפאוץ' שאיתו אני יוצאת להליכות כבר רופפת עלי.
ועדיין פיזור השומן מאד שונה מכל מה שהכרתי בעבר. יש לי שומן בטני עקשן שמתקשה להפרד ממני, ומעולם לא היתה לי בטן קודם..
אבל בסדר, אני יורדת לאט ובטוח, וגם השומן הזה יעלם לאיטו. אני לא ממהרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה