ויהי ערב ויהי בוקר, חודש ראשון

 לא להאמין, אבל הקטנטונת כבר בת חודש והקסם רק הולך וגדל.
היא הספיקה כבר להשתתף בארוחת ערב משפחתית אחת של יום שישי, לעבור דירה ולקבל חיסון ראשון.

השבוע האחרון היה מאד עמוס ומתיש.
הגדולה ובן זוגה התכוננו לעבור דירה, הקטנה היתה בבידוד ולי היה איזה מבצע בעבודה שגזל ממני המון משאבים.
אז תיזזתי כל השבוע בין העבודה, לגדולה, לעזור קצת באריזות טרום מעבר ולקנות לקטנה אוכל ודברים שחסרים לה, ובעיקר להוציא את הכלבה הגדולה, החזקה, האנרגטית, בעלת הפרעת הקשב והסופר רגישה שלה.

נתחיל מהקטנטונת, היא מהממת, יפה ומתוקה ומלאת קסם.
האמא שלה, הבת שלי, מדהימה אותי בבשלות ובמוכנות שלה להורות. היא כל כך יודעת מה היא רוצה, סומכת על עצמה ועושה הכל בצורה נפלאה ונהדרת. מתמודדת עם הקשיים, מתמוגגת עם הפלאים היום יומיים ומתפקדת למופת.
הקשר ביננו התחזק מאד מאז הלידה. היא רוצה אותי לידה, סומכת עלי לחלוטין עם הקטנטונת ורוצה לחלוק איתי הכל.

יותר קשה לה עם חמותה. היא לא כל כך סומכת עליה, לא מקבלת בעין יפה את ההערות שלה ואת ההצעות שלה, למרות שהיא מבינה שהם באות ממקום טוב.
ראיתי את זה במו עיני ביום שבו עברו דירה. כשהגעתי לעזור.
קצת אחרי הגיעה החמות, והבת שלי באופן מיידי נכנסה ללחץ והיתה מתוחה מאד. בסופו של דבר היא אמרה לחמותה שהיא לא חושבת שכרגע צריך עוד עזרה, וחמותה נעלבה קצת והלכה.
מיד כשהלכה, הבת שלי התחילה להרגע ויכלה לתפקד בצורה יעילה.
כמובן שזה גרם לזה שלי היתה הרבה יותר עבודה, אבל לא נורא, בסופו של דבר זה עבר בשלום ובצהריים המאוחרות כבר חזרתי הביתה, אחרי שהשארתי אותם בבית שכבר נראה כמו בית.

הקטנה הרגישה מאד לא טוב בתחילת השבוע עם הקורונה והבידוד.
היא היתה חלשה מאד וסבלה מכאבי ראש, כאבי גב, איבדה את חוש הריח והטעם, והתלוננה על כבדות בנשימה.
לקראת סוף השבוע התחילה להשתפר וביום חמישי, כשכתבה לי שהיא מבקשת שאקנה לה קמח, ביצים ושוקולד לבן, ידעתי שהיא חוזרת לעצמה. אם היא כבר יכולה לחשוב על אפיית עוגה, סימן שמצבה כבר טוב הרבה יותר.
ביום שבת היא שוחררה מהבידוד והיום התחילה להסתובב כרגיל. ואני יכולתי לסמן וי על סיום מטלת ההוצאה לטיול של הכלבה שלה.

בעבודה ארגנתי איזה מבצע שהוציא לי את המיץ, כי להשיג תגובות של המנהלת האחראית ולקדם את הענינים עלה לי בבריאות.
בסופו של דבר המבצע יצא לפועל והוכתר בהצלחה גדולה. 
לא שמישהו יזכור את זה, לא מההנהלה ולא מהלקוחות, אבל בסדר, שיהיה. אני שמחה שעשיתי את זה.

וכך, ביום שישי הכל התחיל להתכנס.
הקטנה עמדה לפני סיום הבידוד, הגדולה עברה דירה ואני נסעתי לעזור לה.
ובערב יצאתי למסעדה עם הגמל, לחגוג לי יום הולדת.

לא הרגשתי שמחה או חגיגית במיוחד, אבל לא רציתי להשאר לבד בבית, אז הזמנתי מקום במסעדה והזמנתי את הגמל להצטרף.
הארוחה היתה מוצלחת ברובה, ונהנינו למרות השרות הגרוע.
בסך הכל, למרות שלא חגגתי ממש, הרגשתי שהשבוע הסתים בטוב.
ואם ארגיש צורך, אפצה על חוסר היום הולדת, בשנה הבאה.

מי שלא שכחו את יום ההולדת שלי, היו הבנות שלי הנהדרות בעולם.
כשחזרתי מהגדולה, עייפה, אחרי העברת הדירה שלה, חיכה לי בפתח הבית זר פרחים ובלונים.
איזה מתוקות יצאו לי!