יום רביעי, 4 באוגוסט 2021

יש לי זמן פנוי

 כי אני בבידוד.
בנתיים זה בידוד קצר שגזרתי על עצמי למרות שאני לא חייבת.
לפני שלושה ימים נחשפתי לחולה מאומתת בעבודה. הבוקר גיליתי את זה ומייד חזרתי הביתה.
אמנם אני מחוסנת בשני חיסונים, אבל ממש ממש לא בא לי לסכן אחרים וכבר היו דברים מעולם שמחוסנים נדבקו, אז החלטתי לא לקחת סיכון ולהשאר בבית לפחות עד לחזרת תשובה שלילית.
מה גם שמאתמול יש לי כאב ראש, שבכל זמן אחר לא הייתי סופרת אותו, וסביר יותר להניח שהוא קשור למזג האויר. אבל זה לא זמן אחר ואוכל לפטור אותו כלא כלום רק אחרי שאבדק ואקבל תשובה שלילית.

מודה שמתנגדי החיסונים ומכחישי הקורונה עולים לי על העצבים והשבוע זרקתי מהחדר שלי בעבודה קולגה בכירה ונחשבת אחרי ויכוח על נושא החיסונים ואחרי שאמרה לי שהקורונה והחיסונים בפרט הם מזימה עולמית לדלל את האוכלוסיה.
כששמעתי את זה הרגשתי שעוד שניה אני זורקת עליה נעל, אז במקום זה אמרתי לה שהשיחה הסתיימה ברגע זה ושתצא מהחדר שלי מייד.
יכול להיות שרף העצבים שלי גבוה במיוחד כי חשדתי במאומתת שאליה נחשפתי שהיא מאומתת עוד לפני שהיא קיבלה תשובה חיובית.

אז אני בבית.
מהבוקר הספקתי לעשות מכונת כביסה ולסדר כמה מדפים בארון, לרוקן למלא שוב מדיח, לשלם חוב ארנונה, לראות אולימפיאדה ולעדכן את כל מי שזקוק לעדכון שאני לא בעבודה עד לחזרת תשובה שלילית.
ועכשי אני אפילו מספיקה לכתוב בבלוג, יש מצב שאני אתחיל לאהוב את המצב.

בצהריים אסע עם הקטנה, שמרגישה לא טוב מאתמול, לבדיקת קורונה, ואחר כך אחזור הביתה ואחכה לתשובה.
הדבר היחיד שמטריד אותי זה שלא אוכל לטייל עם הכלבים.
זאתי כל כך תלותית שהיא לא יכולה לצאת אפילו לעשות פיפי בלעדיי. אז אולי אני אצא מאוחר כשכאף אחד לא מסתובב בחוץ לסיבוב קצר.

אגב כלבים וסבלנות קצרה במיוחד, אתמול טיילתי עם השניים הקטנים בשולי הישוב, הם רצו קדימה לפני והתקרבו לשביל גישה של איזה בית שמוקף בשיחים.
ואז שמעתי מישהו צועק עליהם - הביתה! הביתה! לכו מפה! הביתה!
הוא לא ראה אותי, כי השיחים הסתירו לו אותי, אבל כמובן שזה לא היה משהו ששלושה צעדים זריזים לא יכלו לתקן, ואכן כעבור שלושה צעדים נגליתי לעיניו והוא היה נבוך שצעק על הכלבים שלי לאוזניי.
זה היה אחד מתושבי הישוב שלי, אדם מבוגר יחסית שאין לי איתו שום קשר.
מה קרה? שאלתי ועשיתי לו תנועה עם הידיים, די בעצבים. מה הם עשו לך??
הם מחרבנים, הוא מלמל (הם לא חרבנו בשום שלב ורגע שראה אותם, כמובן).
כולם מחרבנים! עניתי לו. אפילו אתה מחרבן!

המשכתי ללכת ושמעתי את אשתו צוחקת בקול רם.

אחר כך כשחזרנו הביתה, זאתי עברה איזה התקף פרכוסים לא ברור ומאד מבהיל, אז למאמינים, יכול להיות שזה היה העונש שלי על זה שדיברתי לא יפה לאיש מבוגר ...אבל הוא התחיל.
זאתי בנתיים חזרה לעצמה ומנחם האגדי, אגדי כתמיד.
הדוגמנית שורדת, הולכת ומתדרדרת למרות הטיפול בסטרואידים, אבל לאט לאט.

ואולי הבידוד הזה הוא בכלל מתנה משמיים, כי מאד הייתי מוטרדת והתלבטתי איך להשאיר אותם בבית בימים החמים האלה שהטמפרטורה מטפסת לגבהים בלתי סבירים בלי מזגן. והנה נפתרה הבעיה, אני איתם בבית והמזגן פועל מסביב לשעון.


הנסיכה על העדשה


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה