יום חמישי, 14 בינואר 2021

איך קיבלתי חיסון קורונה שני ונשארתי בחיים (בקושי)

אחרי החיסון הראשון, הייתי גיבורה, יצאתי מהחיסון עליזה ומאושרת כצרצר.
בתחושה של עשיית היסטוריה והישג אישי ועולמי אדיר.
ברמה הפרקטית, כאבה לי קצת היד במקום של החיסון, והיו איזה כאבי ראש שיכולתי לשייך אותם לחיסון ויכולתי גם לא. הכי בקטנה שיש, שטויות לגמרי. הכל טוב.

כיוון שכך, כעבור שלושה שבועות, הלכתי מלאת בטחון לחיסון השני.
חברה שלי לעבודה אמרה שהיא קצת מודאגת, כי מדברים על תופעות לוואי קשות אצל הרבה אנשים.
מה יש לדאוג? שאלתי אותה, אם יהיו תופעות לוואי לפחות נדע שהן תופעות לוואי והן יעברו. בתוך תוכי פשוט האמנתי שלי זה לא יקרה, כי מה הסיכוי שדווקא לי, גיבורת העל המקומית יהיו תופעות לוואי מהחיסון, אחרי שעברתי את הראשון כל כך בקלות?
או, טוב ששאלתם.

אז הגיע היום והלכתי להתחסן.
נכנסתי למתחם החיסונים ברגל קלה, ראיתי שאין תור ונכנסתי ישירות לחדר המחסנת. מה יותר כוח על מזה? להגיע ברגע הנכון ולא לעמוד בשום תור?
ההיא, חביבה שכמותה, כל כך הזדרזה לחסן שלא הספקתי להוציא מצלמה ולהנציח את הרגע, אז הכרחתי אותה להצטלם איתי אחרי החיסון, ואחר כך הצטלמתי עם תעודת החיסון שקיבלתי, שיהיה תיעוד וכדי שכל מתנגדי החיסונים בפיד שלי, ידעו עם מי יש להם עסק.

חזרתי לאוטו ונסעתי הביתה עליזה ושמחה. מלאה באותה תחושת היסטוריה והישג עולמי ואישי וכו' וכו'
עד הערב הכל היה בסדר, אז הלכתי לישון.
אבל ישנתי ממש גרוע, אם בכלל. המקום של החיסון היה נפוח וכואב והיו לי חלומות בלהה. כל תנועה במיטה היתה סיוט וכל נסיון לשכב על הצד הכואב הזכיר לי בדיוק איפה התחסנתי וכמה שזה לא רעיון טוב לנסות להתהפך.
בבוקר קמתי חלשה ועייפה, עם בחילות, שלשולים, כאב ראש והרגשה כללית לא משהו. היד של החיסון כל כך כאבה לי שלא הצלחתי להרים אותה, אז עשיתי מה שהיה עושה כל אחד אחר, התקלחתי, התארגנתי ונסעתי לעבודה. 

כשהגעתי לעבודה, הבנתי סוף סוף שאין מצב שאצליח לתפקד היום. גם החמימות של המקלחת התחילה לפוג ונעשה לי קר. ממש רעדתי מקור. ביטלתי את כל הפגישות המתוכננות ותוך חצי שעה הייתי בדרך הביתה.

בבית הזדחלתי למיטה רועדת וכאובה.
לאט לאט הצלחתי להתחמם, עד לטמפרטורה של 37.8 מסתבר, אבל הרגשתי כמו עם חום גבוה, שהעור רגיש לכל נגיעה וההרגשה הכללית היא של גסיסה.
לא ממש קמתי מהמיטה כל היום חוץ מלהכין לי שתיה או ללכת לשירותים. 

כשהגיע הלילה הלכתי לישון וישנתי מצויין.
התעוררתי ספוגת זיעה אבל עם הרגשה כללית מעולה, ואנרגיות של בן אדם בריא.

"יוווו איזה פחד" כתבה לי חברה "הוצאת לי את החשק להתחסן"
"דרלינג" עניתי לה "אם אלה התופעות לוואי של החיסון, אני מאד אשמח לא להפגש עם המחלה"

עכשיו נותר לי רק להמתין עוד כשבוע לעליית הכייל החיסוני למקסימום.
הלוואי על כולם במהרה ושיגמר כבר השיט הזה של הקורונה.

אגב, החברה המודאגת? לא היו לה שום תופעות לוואי חוץ מכאב קל ביד, לנבלה.

פריחת החרוב







אין תגובות:

פרסום תגובה