הכרטיסים היו יקרים, אבל אולי זה בגלל שאני הולכת בעיקר להופעות במקומות קטנים והעלות נמוכה יחסית, הפעם המחיר היה 350 ש"ח לכרטיס.
שאלתי את החשודים הקבועים ( הגמל, המהנדס והדביקה) אם הם רוצים ללכת, ואחרי שכולם אמרו כן, מלבד הגמל שאמר, לאן שאת רוצה ללכת, אני בא איתך בכיף. ביקשתי מהמהנדס שיקנה כרטיסים לארבעתנו, כדי שנשב יחד ולא נתפצל מידי. כבר קרה לנו שהזמנו בנפרד וכבר לא היו מקומות צמודים.
הוא אכן קנה ואני החזרתי לו את הכסף.
הגמל לא שאל כמה עלו הכרטיסים ואני לא נידבתי מידע.
נחמד שאני יכולה להזמין אותו מידי פעם.
אף פעם הייתי לפני כן בהופעה בקיסריה, ולקיסריה יש שם של מקום סופר מיוחד להופעות. הגמל אמר שיש שם אויר ים ובריזה נהדרת, ושיש משהו במקום שהופך כל הופעה למשהו מיוחד.
יופי, שמחתי שהוא מתלהב מהרעיון.
המהנדס והדביקה ביקשו ללכת להופעה של יום רביעי ולא לזו שביום אחר כך כי הבת של הדביקה צריכה לחזור מחו'ל ביום חמישי בלילה.
אמנם יום רביעי זה מן אמצע שבוע, ולפניו ואחריו יש ימי עבודה, אבל היתרון שזה לא יום חמישי שבו הפקקים בלתי אפשריים, וגם, אם זה מה שחשוב למהנדס ולדביקה, אז למה לא?
התלבטנו, הגמל ואני, איך להגיע להופעה, הכי הגיוני שאני אסע למהנדס ולדביקה שגרים יחסית קרב אלי ואחבור אליהם והגמל יגיע מהבית, בגלל שאנחנו באים מהצפון והוא מהמרכז.
אבל הוא ידע שאני אחרי שבוע עבודה עמוס וארוך במיוחד והוא מעדיף לדעת שאני לא נוהגת עייפה, ואחרי שגילה שהוא לא עובד ברביעי אמר שהוא יבוא אלי, ניסע להופעה יחד ואחר כך יחזיר אותי הביתה ויחזור לביתו שלו, כך שישן כמה שעות לפני שיקום לעבודה.
לא עזר לי להתווכח איתו ולהגיד שהוא סתם מעמיס על עצמו. הוא עקשן רצח.
וכך היה.
חזרתי מיום ארוך של עבודה, הוצאתי את הכלבים לטיול קצר, חזרתי הביתה וכעבור חצי שעה הגמל הגיע.
נחנו כמה דקות יחד, אחר כך קמנו, התקלחנו בזריזות ויצאנו לדרך.
הנסיעה היתה נעימה, והגענו ממש כמה דקות אחרי המהנדס והדביקה. היינו רעבים ממש, ואני, מהרגע שהגמל אמר שבטח יהיו דוכנים עם נקניקיה בלחמניה, זה כל מה שרציתי. לא זוכרת מתי אכלתי נקניקיה בלחמניה בפעם האחרונה... ובירה, הגמל הוסיף. בטח שבירה. כל כך היינו רעבים שחיפשנו תכניות חלופיות למקרה שלא יהיו דוכני אוכל.
אבל מיד ליד החניה ראינו שבאמת היו דוכני אוכל והראשון שבהם היה דוכן של נקניקיות בלחמניות.
הגמל אמר שהוא הולך לבדוק מה עוד יש, ואני הלכתי להזמין לי נקניקיה. עוד לפני שסיימתי את ההזמנה הוא חזר ואמר שהוא מצטרף אלי, אז הזמנתי גם לו.
הוספנו מיונז, וקטשופ. לו גם חרדל ולי כרוב כבוש והלכנו לחפש את המהנדס והדביקה.
מצאנו אותם בקלות והם אמרו שחיכו לנו עם האוכל... התנצלנו ואמרנו שבאנו גוועים מרעב ושנתפוס מקום ליד אחד השולחנות המפוזרים ברחבת הדוכנים עד שיקנו להם אוכל.
המהנדס ניסה להכנס לאיזו מסעדה לקחת טייק אווי, אבל חזר ואמר שהתור עצום ואין לו סבלנות לחכות, הלך וחזר עם נקניקיה בלחמניה. אלא מה, אם כבר הולכים להופעה עם טעם של ילדות, זה רק מתאים לאכול אוכל של ילדים.
הדביקה אכלה קריספי צ'יקן וצ'יפס.
הגמל קנה לנו בירה ואכלנו, שתינו והיינו מרוצים.
כשהגיע הזמן נכנסו לאמפי(אני כותבת אמפי ולא מבינה למה זה מוזר לי, הי אמפי שלנו😅 ) ואני נחרדתי לגלות שחששותיי התאמתו, זו ישיבה על מדרגות אבן, ואין אפשרות להשען אחורה.
את נושא האבן פתרנו עם כריות שהבאתי מהבית ושנמכרו במקום, אבל הישיבה ללא משענת לגב... וואו זה היה קשוח.
ההופעה היתה נהדרת, הקהל היה קהל שמח והאוירה היתה מהסוג הסוחף והנעים, אבל אחרי שעה כבר היה קשה לי למצוא תנוחה שבה לא ארצה לקפוץ ראש לרצפת האבן שבתחתית האמפי מרוב כאבי גב וצוואר. ניסיתי להשען קצת קדימה מידי פעם, זה לא ממש עזר.
לקראת הסוף, בחצי השעה האחרונה השירים כבר היו שירים של הזמרים עצמם והקהל נסחף בהתרגשות ולא מעט אנשים קמו לרקוד. גם אני קמתי, גם כי אני אוהבת לרקוד בהופעות, אבל בעיקר כי לא הייתי מסוגלת לשבת יותר.
לגבי ההופעה עצמה, השירים הנוסטלגיים וההשתתפות של הקהל הזכירו לי את הופעות האיחוד של להקת כוורת, הקהל שר כולו, את כל המילים. והיה מרגש ומקסים לראות את טווח הגילאים של הקהל.
יוני רכטר מדהים כמו תמיד האיש מלחין בחסד עליון ומנגן מדהים על הפסנתר, יהודית רביץ נפלאה והקהל הגיב אליה יותר מלאחרים, יש בה איזה קסם נערי כאילו השנים לא באמת משפיעות עליה, דיוד ברוזה, אין לתאר כמה אנרגיות ותשוקה יש לאיש הזה, הוא מנגן בלהט ושר בהתרגשות, וגידי גוב... היחיד שהזמן ממש לא מחמיא לו. ההומור המחודד נשחק, הקול כבר לא נשמע טוב. ממש התבאסתי לראות את האיש והאגדה, הרבה יותר איש והרבה פחות אגדה.
אבל בסך הכל היה נהדר, למרות הכל.
הצלחנו להחלץ מהאמפי די בקלות בסיום ההופעה, אבל נתקענו ביציאה ממגרש החניה למשך חצי שעה.
למרות זאת, הנסיעה הביתה היתה נעימה ועברה בקלילות. אנחנו אוהבים לנסוע יחד, לא משנה לאן ומתי.
הגמל התלבט אם להשאר לישון או לנסוע הביתה, כי חיכה לו יום עבודה למחרת, ובסוף החליט לנסוע.
אז כשהגענו הביתה, הכנתי לו לו סנדוויץ' שניצל לדרך, קפה, ומים.
התקלחנו כדי להתרענן והוא יצא לדרך.
השעה כבר היתה אחת לפנות בוקר ואני נרדמתי עוד לפני שהגיע הביתה.
בשש בבוקר התקשרתי אליו לוודא שהתעורר לעבודה, כפי שביקש ממני, והערתי אותו. מסתבר שכיבה את השעון המעורר מתוך שינה. אז טוב שביקש.
והיום אחרי שהתאוששנו ונחנו הוא יבוא אלי שוב.
תמונה מהעיתון, הפעם לא צילמתי כלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה