זה הרגיש כאילו חלקים ממני התנתקו והתרחקו מאד, תחושה דיסוציאטיבית מוזרה מאד.
זו אמנם לא פעם ראשונה שהן טסות לחו'ל או אפילו למרחקים כאלו, הגדולה היתה בפונטה קאנה ובתאילנד, והשתיים האחרות טסו לאירופה, יוון וקפריסין לא פעם, אבל לא לתקופות ארוכות כל כך ולא שתיים יחד.
התגעגעתי לקטנה נורא, לא מאד, נורא. זה כמעט כאב לי פיזית. וזה לא שכל היום אנחנו מבלות יחד, אפילו קורה שעובר יום שבו אנחנו לא מדברות או מתכתבות, אבל הקשר שלנו אחר.
אני מחוברת אליה בחבל הטבור והמרחק ומשך הזמן היו קשים לי.
כמובן שהיא, בהיותה היא, התקשרה כמה פעמים ודיברנו קצת, היה לה חשוב לדעת שלא אהיה לבד בראש השנה. היה חשוב לה לעדכן אותי ולשתף אותי בחוויות ונופים, להתייעץ, לשלוח תמונות ולהיות בקשר.
ואז, קצת לפני ראש השנה גם האמצעית טסה וזה הפך לקשה עוד יותר.
רק רציתי שיחזרו כבר.
הן חזרו באותו לילה שתיהן, בהפרש של כמה שעות.
האמצעית נחתה בשמונה בערב. והקטנה באחת עשרה בלילה. ואז יכולתי סוף סוף לנשום לרווחה, חזרתי להיות שלמה.
אתמול למרות הג'ט לג והעייפות היה חשוב לשתיהן להגיע לארוחת ערב ולפגוש את כולם. מה ששימח את כולנו.
הנכדות התגעגעו מאד לדודות שלהן והיה מפגש נהדר ואינטימי למדי, כי שני בני הזוג לא באו. (או כמו שכוכי אמרה: היום יש לנו רק בן אחד בארוחת ערב, אבא! )
של האמצעית, בגלל שחלה בקורונה, ושל הקטנה כי המשפחה שלו התגעגעה גם, אז הוא רק עבר להגיד שלום.
אחרי שכולם הלכו הביתה הקטנה הציעה שנעשה סיבוב הליכה, כי לא הלכה מספיק צעדים באותו היום. שזה ממש מהפך.
הקטנה סובלת מפלטפוס בדרגה הכי חמורה שיש, ומוגבלת מאד ביכולת שלה לעמוד וללכת. ודווקא בתאילנד נאלצה ללכת לא מעט וגילתה אחרי כמה ימים שהכאבים פחתו והיא מצליחה ללכת עשרת אלפים צעדים ביום לפחות.
התרגשתי מאד כשסיפרה לי את זה עוד מתאילנד והצעתי לה את אחד מזוגות נעלי ההליכה היחפה שקניתי.
כי שוב, בגלל כפות הרגליים שלה, מאד קשה לה למצוא נעליים שתוכל ללכת איתן.
התרגשתי במיוחד כי חיכיתי לרגע הזה שבו תגלה את היכולות שלה ותשפר את איכות החיים שלה.
ידעתי שזה חייב להגיע ממנה, זה לא משנה כמה אדבר ואסביר, זה לא יתקבל.
וניסיתי, אוהו כמה ניסיתי כשהיתה צעירה יותר, אבל אחרי שבגרה, הנחתי לנושא, וקויתי, וייחלתי שיום אחד היא תשנה את הלך המחשבה שלה.
והנה זה קרה וזה מרגש.
החלטנו שננסה ללכת יחד מידי פעם, ואתמול היה הספתח. והיה כיף.
היא כל כך חכמה ובעלת אינטליגנציה רגשית, נהדר לדבר איתה, לא משעמם אף פעם.
לא שאני מאמינה שנצליח ללכת יחד הרבה, אבל לפחות מידי פעם.
רגע לפני יום כיפור, צום קל לצמים, חתימה טובה למאמינים כי יום מנוחה רגוע ונעים לכל השאר.
מובייל שהכנתי מאבנים שאספתי בחוף כשביקרתי את הגמל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה