אני עדיין בתהליך קידום הרשיון לקנאביס, אני ממש מקווה שבינואר-פברואר אוכל לקבל את הרשיון ולסיים את התהליך המייגע הזה.
באוגוסט הייתי אצל רופא מומחה עם סמכות לתת רישיון לקנאביס, אבל מסתבר שאני עדיין צריכה להוכיח שניסיתי טיפול באופייטים ועוד סוג של תרופות ללא הצלחה ולהפגש עם פסיכיאטרית, כדי להוכיח שאין מניעה פסיכיאטרית לתת לי קנאביס.
אז בנתיים אני קונה תרופות נרקוטיות שהולכות ומצטברות לי בבית כי אין מצב שאני אקח אותן באמת.
זה כל כך מטומטם, כי אם הייתי לוקחת אותן באמת, לא הייתי סובלת מכאבים, אבל הייתי מתמכרת אליהן והגמילה מהן היא קשה. ההתמכרות לאופייטים היא אחת המכות הקשות שארצות הברית חווה בתחום ההתמכרויות בשנים האחרונות, ופה בארץ משרד הבריאות בכבודו ובעצמו מכריח אנשים להשתמש בהן. אין מספיק פייס פאלם בעולם.
באוגוסט הייתי אצל רופא מומחה עם סמכות לתת רישיון לקנאביס, אבל מסתבר שאני עדיין צריכה להוכיח שניסיתי טיפול באופייטים ועוד סוג של תרופות ללא הצלחה ולהפגש עם פסיכיאטרית, כדי להוכיח שאין מניעה פסיכיאטרית לתת לי קנאביס.
אז בנתיים אני קונה תרופות נרקוטיות שהולכות ומצטברות לי בבית כי אין מצב שאני אקח אותן באמת.
זה כל כך מטומטם, כי אם הייתי לוקחת אותן באמת, לא הייתי סובלת מכאבים, אבל הייתי מתמכרת אליהן והגמילה מהן היא קשה. ההתמכרות לאופייטים היא אחת המכות הקשות שארצות הברית חווה בתחום ההתמכרויות בשנים האחרונות, ופה בארץ משרד הבריאות בכבודו ובעצמו מכריח אנשים להשתמש בהן. אין מספיק פייס פאלם בעולם.
אז עד ינואר אני צרכנית תרופות בכאילו, אני מקווה שאחר כך אקבל רישיון ולא אצטרך להמשיך במרוץ העכברים הזה.
אני גם צריכה לקבוע פגישה עם פסיכיאטרית, ניסיתי דרך קופת החולים, אבל מסתבר שהשירות הפסיכיאטרי של הקופה ממש לא מוכן לתת חוות דעת כאלו לאנשים שאינם מטופלים אצלם ממילא ואני צריכה לקבוע תור פרטי לשם כך. מזל שהרפואה הציבורית נותנת מענה מוצלח כל כך.
מסיבה שאני לא מבינה, קשה לי להביא את עצמי לקבוע את התור הזה. למזלי יש לי עוד מספיק זמן להתגבר על חוסר הרצון הלא מובן הזה.
אני גם צריכה לקבוע פגישה עם פסיכיאטרית, ניסיתי דרך קופת החולים, אבל מסתבר שהשירות הפסיכיאטרי של הקופה ממש לא מוכן לתת חוות דעת כאלו לאנשים שאינם מטופלים אצלם ממילא ואני צריכה לקבוע תור פרטי לשם כך. מזל שהרפואה הציבורית נותנת מענה מוצלח כל כך.
מסיבה שאני לא מבינה, קשה לי להביא את עצמי לקבוע את התור הזה. למזלי יש לי עוד מספיק זמן להתגבר על חוסר הרצון הלא מובן הזה.
בנוסף עברתי שתי ועדות של ביטוח לאומי וקיבלתי 46 אחוזי נכות קבועה, מה שמזכה אותי ב....כלום.
לא עזרה כספית כי אני מרוויחה יותר מידי לדעתם, ולא שיקום מקצועי, כי אני
לא עזרה כספית כי אני מרוויחה יותר מידי לדעתם, ולא שיקום מקצועי, כי אני
א. עובדת 100 אחוז משרה בחוצפתי.
ב. משכילה מידי ולכן לא מגיעים לי שום לימודים.
הבחורה המקסימה בביטוח הלאומי הסבירה לי שאם אני ארד באחוזי משרה, או אפסיק לעבוד, יהיה אפשר לשקול שיקום מקצועי, אבל אז יציעו לי משהו בתחומי ההשכלה שלי, כי יש לי תואר שני, אז למעשה יכוונו אותי לאן שנראה להם שאני צריכה התכוונן ולא יעזרו לי לרכוש השכלה אחרת.
ניסיתי להגיד לה שאני רוצה לתכנן לעתיד ולא להגיע למצב שבו אני לא מסוגלת לעבוד ולתפקד כדי להתחיל בהכשרה חדשה ומתאימה יותר, אבל זה פשוט לא עניין אותה.
ניסיתי להגיד לה שאני רוצה לתכנן לעתיד ולא להגיע למצב שבו אני לא מסוגלת לעבוד ולתפקד כדי להתחיל בהכשרה חדשה ומתאימה יותר, אבל זה פשוט לא עניין אותה.
אני יכולה להזמין אותך לוועדה בנושא שיקום, אבל אנחנו לא נמליץ על הלימודים שאת רוצה.
אמרתי לה שהבנתי וביי.
ורתחתי כל הדרך חזרה.
אמרתי לה שהבנתי וביי.
ורתחתי כל הדרך חזרה.
ורתחתי על עצמי שהתפתיתי להאמין שמישהו ילך לקראתי במשהו.
בגדול, אני יכולה לקחת עורך דין שמתמחה בביטוח לאומי ולהוציא להם את המיץ, אבל זה לא שווה את המאמץ, כי אני לא רוצה לשבת בבית ולקבל קיצבת נכות, אני רוצה לעבוד כל עוד אני יכולה ומקווה שזה יהיה עד לפנסיה לפחות.
עניני בריאות הנפש - ביום הלימודים האחרון הגמל בא לאסוף אותי מהלימודים. הוא הגיע עייף ומותש, אמנם הגרורות נעלמו, אבל הימים הארוכים קשים לו. נסענו אליו הביתה, שם חיכו לי כמה שקיות שאמא שלו אספה, ציוד של תינוקות מהנכדים שלה, שכבר לא נמצאים בשימוש ורצתה לתת לי.
איזו מקסימה היא שהיא חושבת עלי ועל כוכי ומשתדלת בשבילנו ככה, מאד מרגש בעיני.
הגמל נח קצת והזמן עבר כמו תמיד כשאנחנו יחד, מאד מאד מהר, וכבר היה צריך לזוז, אז הלכנו לאכול באיזו מסעדת המבורגרים שהגמל רצה לקחת אותי אליה, ואחר כך לקח אותי לאוטו שלי, שעה וקצת נסיעה משם.
איזו מקסימה היא שהיא חושבת עלי ועל כוכי ומשתדלת בשבילנו ככה, מאד מרגש בעיני.
הגמל נח קצת והזמן עבר כמו תמיד כשאנחנו יחד, מאד מאד מהר, וכבר היה צריך לזוז, אז הלכנו לאכול באיזו מסעדת המבורגרים שהגמל רצה לקחת אותי אליה, ואחר כך לקח אותי לאוטו שלי, שעה וקצת נסיעה משם.
הנסיעה שלו הביתה היתה מהירה וקלה מאד והוא חזר עם יותר כוחות מכפי שהיו לו כשפגש אותי מוקדם יותר באותו יום.
היום הוא כבר "התלונן" שלא החזרתי לו את המשקולות צלילה שהשאיר אצלי בתיק ושלא הבאתי לא את המנורה שקיבלתי שהמגעים שלה רופפים והוא צריך לתקן, ואמר שאין ברירה, הוא יצטרך לבוא אלי. אין מה להגיד, מסכנות אמיתית.
רק שכשדיברנו על המשקולות הוא אמר לי שעד שנוסעים לאילת הוא לא צריך אותן כי במועדון שלו הוא משאיל משקולות מהמועדון לפי הצורך ושהוא לא רוצה שאסחב עם המשקולות. ועל המנורה לא סיכמנו בכלל שאני אביא אותה אליו...
רק שכשדיברנו על המשקולות הוא אמר לי שעד שנוסעים לאילת הוא לא צריך אותן כי במועדון שלו הוא משאיל משקולות מהמועדון לפי הצורך ושהוא לא רוצה שאסחב עם המשקולות. ועל המנורה לא סיכמנו בכלל שאני אביא אותה אליו...
אבל לי יש פתרון טוב לכל התלונות שלו, אני שולחת לו תמונות או סרטונים של כוכי והוא נמס במקום.
איך אפשר שלא?
איך אפשר שלא?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה