אולי בגלל שביליתי יום במיטה בהרגשה כללית מזעזעת אחרי החיסון השני, הייתי מוטרדת מהחיסון השלישי ומתופעות הלוואי האפשריות שלו, ודי דחיתי אותו, מה שלא מתאים לי בכלל.
לא רציתי התחסן באמצע השבוע ולהפסיד עבודה ולא בסוף השבוע ולהפסיד ערב שישי עם הבנות שלי.
בן הזוג של הגדולה נסע למסיבת רווקים והיא החליטה שהיא באה אלי עם הקטנטונת.
טוב, אי אפשר להמשיך לקרוא לה קטנטונת, מעכשיו נקרא לה כוכי, שזה היה שם הבטן שלה, השם שבו התייחסנו אליה, עד שנולדה. יש לה שם מקסים ויפה שההורים שלה בחרו לה, אבל כל כך התרגלנו לכוכי, שלזמן מה המשכתי לחשוב עליה בשם זה.
היא תישאר כוכי לפחות בבלוג.
אז כאמור, הגדולה החליטה שהיא וכוכי באות אלי.
היא לא מפחדת לנסוע עם כוכי לבד באוטו, ובאופן כללי לא מפחדת מכלום. אני ממש גאה בהתנהלות שלה, הרגועה ובטוחה בעצמה.
הקטנה אמרה שגם היא תבוא לאכול איתנו, כי היא מעדיפה את זה על נסיעה להורים של החבר. וגם היה חסר לה זמן משפחה אחרי שהיתה חולה ובבידוד. וכך הוחלט שנעשה לנו ערב בנות, ארוחת פיצות ביתית ושנזמין את סבא רבה וסבתא רבתה לקפה שאחרי.
לא התחשק לי להפסיד את הערב הזה ולכן התלבטתי קשות אם להתחסן או לא. כי ידעתי שאם ארגיש כמו אחרי החיסון השני, ששכבתי במיטה עם צמרמורות וסחרחורות, כאבי ראש ותחושת גסיסה כללית, לא אוכל להכין אוכל או ליהנות מחברתן של בנותי.
אבל הקטנה אמרה - תתחסני עכשיו, מקסימום אם תרגישי לא טוב, אני אסע לבד לגדולה ונעשה לנו ארוחת ערב. עדיף שתתחסני השבוע ולא בשבוע הבא שאז מתוכננת לנו ארוחה עם כל המשפחה ונסיעה לבקר את סבא (אבא שלי).
אין מה להגיד, כשהיא צודקת, היא צודקת.
נסעתי למתחם החיסונים והגעתי שעה אחרי שסגרו אותו. שכחתי לגמרי לעקוב אחרי שעות הקבלה.
אבל למרבה המזל ידעתי על מתחם חיסונים נוסף לא רחוק, אז נסעתי אליו, ותוך עשר דקות מהרגע שנכנסתי כבר ישבתי מול האחות המחסנת.
היא שאלה את כל השאלות הרגילות, כולל האם הייתי חיובית לקורונה.
אמרתי שלא, והיא בדקה את תוצאות הבדיקות שלי וראתה שנבדקתי ושיש לי רמת נוגדנים גבוהה.
הסברתי לה שרמת הנוגדנים הגבוהה נלקחה אחרי החיסון השני כחלק מסקר/מחקר של משרד הבריאות שאני משתתפת בו, ושהיא יכולה לראות שבדיקות הPCR שלקחתי היו כולן שליליות.
המחסנת קצת נלחצה ונרגעה רק כשקיבלה אישור מאחראית מתחם החיסונים.
כנראה שראו עלי את המתח לפני החיסון, כי אותה אחראית מתחם חיסונים שאלה אותי מה רמת החרדה שלי. אמרתי לה שבשמיים בגלל תופעות לוואי מהחיסון השני, ומיד כשאמרתי את זה, נרגעתי. מה יכול להיות, מקסימום ארגיש קצת לא טוב.
מאז עבר יום וחצי ואני מרגישה מצוין.
אתמול כאבה קצת היד וכאב קצת הראש, אבל חוץ מזה, כלום. הכל טוב.
אני בשלה לקבוע שיא חדש ברמות נוגדנים. כשנבדקתי בפעם הראשונה לפני החיסונים לא היו לי נוגדנים כלל ואחרי החיסונים רמה של 1300 כשמחוסן נחשב מ150. ורמת הנוגדנים נלקחה ביוני כשאת החיסון השני עשיתי בינואר. נראה שמערכת החיסון שלי עושה את העבודה שלה כמו שצריך.
אולי זה לא מעיד על כלום, אבל תמיד ידעתי שיש לי פחות נטיה להדבק בכל מיני מחלות מלאנשים אחרים.
אני חושבת שמעולם לא נדבקתי מהבנות שלי בכל המחלות שהביאו מהגן ומבית הספר.
ולא נדבקתי מהקטנה שחלתה בקורונה למרות שהייתה אצלי בבית וישבה איתי על הספה, בבית סגור, במרחק פחות משני מטר ויותר מרבע שעה, כשהייתה כבר סימפטומטית.
בעוד שלושה שבועות הגמל ואני מתכננים לנסוע לאילת, כבר יש לנו הזמנה למלון ותוכניות לצלול. הגמל מרגיש הרבה יותר טוב והבדיקות שלו מצוינות, לדבריו.
הוא עדיין חי את הנסיעה הקודמת המזעזעת וצריך לעבור איזו חוויה מתקנת. אני קצת פחות במקום הזה ממנו. מבחינתי זה משהו שהיה ונגמר, ויש לי הרבה יותר חוויות חיוביות משליליות, כך שאני מרגישה שיהיה בסדר.
בכל מקרה אמרתי לו שהפעם מתוכנן טורניר שש בש, כי קיבלתי משימור לקוחות בעבודה מתנה קופסת שש בש חדשה, והוא התלהב. אני לא חושבת שאי פעם שיחקנו משחק קופסא, אבל לפי ההתלהבות שלו, נראה לי שזה רעיון לא רע בכלל.
מחר יש לי פגישה עם ראומטולוג מורשה למתן רשיון לקנאביס, תחזיקו לי אצבעות שאני עומדת בתנאים ושיתנו לי רשיון לקנאביס, כי מה שיש לי בבית הולך להגמר, ואיכות החיים שלי עם קנאביס טובה יותר מאשר בלי.
אני ישנה יותר טוב והבטן שלי רגועה יותר כשאני לוקחת שמן קנאביס לפני השינה באופן קבוע.
אני יכולה להשיג קנאביס, אבל קשה יותר להשיג שמן שמתאים, ואני הרבה פחות אוהבת לעשן, או בעצם לאדות את התפרחת. זה משפיע עלי פחות טוב.
אני ממש ממש מקווה שאקבל מחר רשיון, זה יעשה את החיים שלי קלים יותר.
והייתי השבוע גם בועדה של ביטוח לאומי.
לא שאקבל איזו קצבה, אני מרוויחה יותר מידי לטעמם. אבל מאחר ומצב הגב שלי ובתוספת הפיברומיאלגיה, רק הולך ומתדרדר, החלטתי שהגיע הזמן שיקבעו לי אחוזי נכות, שאם אצטרך בעתיד, לא אצטרך להתחיל את התהליך הבירוקרטי המתיש מהתחלה.
ועדה שלי הביטוח הלאומי זה די בדיחה. אמנם הרופא שישב שם היה חביב ואמפתי, אבל השאלות שלו היו רק בשביל לסמן וי ולהמשיך. בכל מקרה הוא רק ממליץ ולא קובע , לפי מה שאני מבינה, ועוד בכל מקרה, אני צריכה לעבור עוד ועדה עם אורתופד, אבל לא אכפת לי, לא בוער לי כלום וזו הסיבה שאני עושה את התהליך הזה עכשיו ולא כשאני בשיא המצוקה והקושי.
יאללה, מספיק דברים מבאסים.
קבלו את זאתי עם חטיף שנראה כמו סיגריה.
 |
| היא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר, הכלבה הזאת, למזלה היא מצחיקה לאללה ויפה. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה