הצלילה לפני שבועיים היתה לי קשה .
אבל כשגילינו שיש לנו אפשרות להצטרף לקבוצה שהולכת לצלול בחדרה עם הכרישים, לא היססתי לרגע. לפני שבוע התבטלה הצלילה שם בגלל הסערה ולכן שמחתי לגלות שיש התארגנות מחודשת השבוע.
הצעתי לגמל והוא התלהב. אז רשמתי אותנו והתייצבנו בחדרה ביום שישי בבוקר.
אני לא אגיד שלא התהפכה לי הבטן טיפה, אבל יותר מהתרגשות בריאה מאשר כל דבר אחר.
היו לא מעט אנשים שהגיעו לצלול, בכמה קבוצות שונות. הסתכלתי עליהם מתארגנים ומתלבשים וחיכיתי.
המדריך הגיע קצת אחרי ואמר שהוא הולך לראות איך נראה הים.
הגמל הגיע קצת אחרי שהמדריך הלך ועמדנו יחד עם שאר הנרשמים לצלילה וחיכינו לגזר הדין, שלא איחר להגיע בדמות צילום וידאו קצר של הגלים ואחריו תרגום למתקשים (אני) הים גבוה מידי.
מיד אחרי ששלח את הוידאו, הגיע בעצמו והסביר שבטיחות מעל לכל ושאין ברירה, למרות שכולנו באנו מרחוק וקמנו מוקדם בבוקר, מבטלים את הצלילה בגלל ים גבוה מידי שיחד עם הזרם התת מימי מתחנת הכוח הופך את הצלילה למסוכנת מידי ולכן, מבוטלת.
אנחנו לא התבאסנו במילימטר, הסתכלנו אחד על השניה- שנלך לראות את הים? בטח.
הלכנו לחוף, החלפנו עוד מבט והחלטנו לעשות טיול לאורך החוף.
הלכנו ודיברנו והיה לנו נעים מאד.
מידי פעם הגמל עצר ונישק אותי, ככה סתם, כי התחשק לו, אחר כך המשכנו ללכת ולדבר.
נשבה רוח קרירה והאויר היה נקי. שחפים שמנים עמדנו לא רחוק והתעופפו כל פעם שהתקרבנו, החול היה מהודק ונוח להליכה, הלכנו ודיברנו, צחקנו ונהנינו.
כשנעשינו רעבים חזרנו למכוניות ונסענו לבית קפה לקפה וארוחת בוקר קצרה.
ושם דיברנו על האפשרות לצלול מחר.
לפי התחזית הים אמור היה לעלות, אבל לשנינו נצצו העיניים כשדיברנו על האפשרות לצלול.
לכן החלטנו שהגמל יברר ואם תתקיים צלילה במועדון שלו, הוא יעדכן אותי, ונסענו איש ואישה לדרכם.
בערב התקשר להגיד שהתחזית אומרת גלים גבוהים, אבל מנהל המועדון אמר שבגלל שיש כמה צוללים שמאד רוצים לצלול, הוא ילך בשש בבוקר לים ויגיד לנו אם אפשר לצלול.
כך שאם אני רוצה לצלול מחר, אני צריכה להיות מוכנה לתזוזה בשש בבוקר ולדעת שהתשובה עלולה גם להיות שאין ים וחוזרים למיטה.
- אז זה אומר שניסע בנפרד, צירפתי אייקון בוכה להודעה.
- ברור, ענה הגמל, אלא אם יחליטו להתחיל את הצלילה מאוחר יותר.
בחמש בבוקר קמתי והתארגנתי, חיכיתי לטלפון מהגמל, ששלח הודעה בשש בבוקר, ואמר שעוד לא קיבל תשובה, ושאם לא נקבל אחת כזו עד שש וחצי נחזור לישון.
בשש עשרים ושמונה התחלתי לפשוט את בגד הים מתוך כוונה להכנס מתחת לשמיכה שוב, אבל אז הטלפון צלצל.
- תכיני קפה, הוא אמר, עוד עשר דקות אני אצלך ונסע לצלול, מתאים לך?
- איך עשר דקות, התבלבלתי, אתה פה קרוב?? אבל לא ידעת אם תהיה צלילה בכלל... מה...איך? באת עד לפה?
- כן, הוא אמר, תכיני קפה, אני תיכף מגיע.
איזה גמל זה, לא למות עליו?
בדרך דיברנו שוב על הצלילה הקודמת, מזוית הראיה שלי ומזו שלו.
על ציפיות מהצלילה קרובה, ועל כך שזו הצלילה מודרכת השישית שלי שאחריה אני כבר עצמאית.
הנסיעה יחד היתה נעימה וכייפית כמו תמיד.
במועדון כבר היו שאר הצוללים והם קיבלנו אותנו בקריאות שמחה, ואותי אפילו בחיבוקים (גרטל , מהצמד הנזל וגרטל, שעליהם אני צריכה לספר). זה היה כייף.
והמשיך להיות כייף בעליה לסירה, בהפלגה, בהתארגנות - הפעם לבשתי הכל, כולל סנפירים, לבד, והגמל רק הסתכל מהצד כמו אב גאה - היה כייף בכניסה למים וכייף אדיר בצלילה.
להבדיל מהפעם הקודמת, הפעם לא היה קשה והרגשתי סוף סוף שאני יודעת מתי להוציא אויר מהמאזן, מתי להכניס, צפתי בנינוחות ובלי מאבק ליד הגמל ששלח אלי מבטים מרוצים לאורך כל הדרך.
המים היו קרים, אבל החליפה עשתה את העבודה, וראינו את חיות הים די מקרוב והיה מגניב לאללה.
לאורך רוב הצלילה היינו מלווים במדוזות ענקיות, אחר כך התקרבנו לאחת מהן, הן בגודל פי שלוש בערך מראש של בן אדם. והן יפות כל כך, התנועה שלהן נהדרת. מאחר והיינו לבושים בחליפות ועטויים בכפפות (שלי חדשות, הגמל קנה לי) לא פחדנו להצרב והיינו פנויים להתפעל.
איך הכפפות? הגמל שואל אותי, ואני מסמנת לו שהן מצויינות.
פה אנחנו מתפעלים מחתול ים שעולה בצמוד לקיר, אחד מתוך כמה וכמה שהיו באותו מקום. שנינו מצביעים בהתרגשות לאותו כיוון, מוודאים ומראים זה לזו שאנחנו רואים את אותו הדבר.
קצה האצבע של הגמל מכוון את המבט אל החול שעל הקרקעית, את רואה מה קורה שם? הוא שואל בלי מילים ומצביע, תראי, הם בתוך החול, תעקבי אחרי הקוים הכהים הישרים, זה הזנב, ככה אפשר לזהות אותם, תראי כמה יש במקום אחד!
תראי, תריסנית משויישת!
התריסנית מתרחקת בטיסה מהירה אחרי שנבהלה מצוללים אחרים שהתקרבו אליה.
ומתרחקת במעוף תת מימי מרהיב.
הוא מסתכל עלי ואני מחייכת באושר, היא היתה מקסימה ומרגשת. אני יודעת כמה הוא קיווה שאראה תריסנית, וזאת, היתה ענקית!
אחרי הצלילה, אנחנו מפרקים את הציוד במועדון, מתקלחים ויושבים לשתות קפה ולצחוק עם גרטל ההורסת והנפלאה.
ואחרי שאני מחתימה ברוב טקס את יומן הצלילות , ניגש אלינו אחד הצוללים ושואל - אם נארגן ספארי צלילות עם הצוללים של היום תבואי? תבואו? כי זאת קבוצה נהדרת. נהיה כולנו על היאכטה ונדע שאנחנו כולנו באותו ראש, יהיה לנו כייף.
הוא אומר וכולל אותי בחבורה.
קשה לי להסביר כמה שזה משמח אותי.
אני חלק מהחבורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה