הבית משופץ

לא להאמין אבל גם זה מאחורי, כמעט.
הבית כבר גמור ונראה מדהים. כל מי שנכנס לבית ויודע איך נראה המטבח קודם, פשוט נשאר פעור פה.
נקה 7 הרימה את תקרת המטבח שהיתה בשיפוע די חד והוסיפה גובה לתקרת המטבח. אני לא יודעת כמה בדיוק כי לא מדדתי לפני ואחרי, אבל אני מניחה שזה איפשהו בין חצי מטר למטר תוספת וזה נותן הרגשת גודל אחרת לגמרי למטבח. זה והצבע הבהיר והנקי והתאורה החדשה והחלונות הנהדרים.
בסוף שבוע שעבר הגיעו סוף סוף המדיח החדש שקניתי והתמי 4 החדש שהזמנתי והמטבח כמעט מושלם. כמעט רק בגלל שעוד לא נסגרתי סופית על מיקום הכלים, הסירים, התבניות ושאר הדברים שממלאים מטבח.
אולי זה רק עניין של הרגל, רק לזכור איפה כל דבר נמצא. אבל אני עדיין מזיזה תוכן מגירות מפה לשם.
נראה לי שיש לי פחות מקום מבמטבח הקודם למרות ריבוי הארונות, אבל בכל זאת כל דבר מוצא מקום לאט לאט.

אני מאד אוהבת את האזור של פינת האוכל החדשה, זו למעשה הפינה החביבה עלי בבית כרגע.
כשהשולחן לא דחוק לפינה כמו שהיה בעבר, והוא זמין ונגיש ונוח ורואים כמה שהוא יפה... הכל פשוט ונעים יותר.
לפני שבוע באו הבנות ובני הזוג ואכלנו פעם ראשונה, ארוחת ערב של יום שישי, בבית המשופץ. 
כשאמרתי לחתני שהפעם לא צריך להרים ולהזיז את שולחן האוכל , אלא רק לפתוח אותו ולדחוף טיפה קדימה , שיהיה מקום לכולם הוא אמר- לזה חיכיתי! השולחן באמת כבד, ולהזיז אותו כל יום שישי היה קשה, למרות שהבנים לא התלוננו, לרוב.

גם כשהגמל בא בשישי האחרון ישבנו לאכול בפינת האוכל ולא בשולחן הבר שבו היינו יושבים תמיד והיה לנו נוח ונעים. 
למחרת בבוקר קמנו בידיעה שיש לנו הרבה עבודה.
ביקשתי מהגמל שיביא איתו מקדחה רצינית, כי צריך לקדוח ולתלות לא מעט דברים, כולל בקיר הממ"ד.
ואכן הוא קדח ותלה מראה בממ"ד, רשתות עץ דקורטיביות בגינה, שהפועלים הורדו כששברו את הקיר להגדיל את חלון פינת האוכל. ומה שגזל לנו הכי הרבה זמן היה פירוק הקרניז של וילון הסלון, הורדת הווילון ממנו, כביסה שלו, ופירוק וניקוי כל החלונות של הסלון.
ואני אסביר, החלון בסלון הוא דבר מוזר ברמות על.
הוא גבוה. החלק התחתון שלו הוא בערך בגובה 170 והחלק העליון קרוב לתקרה, כלומר, מאד לא נגיש. הרוחב שלו מתמתח כמעט על פני כל קיר הסלון.
הקרניז של הווילון, והווילון עצמו נשארו בבית מהדיירים הקודמים ואני לא החלפתי כי אין בנמצא מתלה לוילון באורך כזה וגם לא וילון שיתאים ברוחב. הווילון מושחל על הקרניז וצריך לפרק את הקרניז מהקיר כדי להוריד את הווילון.
ולכן, בגלל שזה חתיכת תיק פלילי, הורדתי את הווילון בסך הכל ארבע פעמים מאז שעברתי לבית הזה והוא היה מטונף ברמות,  בטח אחרי האבק של השיפוץ. והחלונות.... ובכן, אותם לא פרקתי לצורך ניקוי מעולם, רק ניקיתי מה שהגעתי אליו וגם זה לא קרה המון זמן. טוב שהוא היה מוחבא מאחורי הוילון כל הזמן....
אז החלונות והווילון גזלו לנו את מרבית הזמן, אבל זה היה כל כך שווה! עכשיו החלונות נקיים כמו שלא היו נקיים מעולם והווילון חזר לצבע המקורי שלו והוא מדיף ריח נעים של כביסה ואני שמחה.
ו...... הגמל הביא את דלת הזכוכית לארון שבנה אבא שלי, זאת ששברתי בטעות ובכיתי עליה מרה. הגמל החמוד הזה מצא מישהו שעושה התזות חול ושיחזר את הדלת, לפי הדלת השבורה. עכשיו הארון נראה כמעט כמו שהיה. אף אחד מלבדי לא ישים לב שהשקיפות של הדלתות שונה במעט, כנראה. אבל הכי חשוב זה התחושה של דברים שבאים על מקומם ומסתדרים שאני חווה.

בגדול נשאר רק שהקבלן של הממ"ד יואיל בטובו לאסוף את ערימות הקרשים ושאריות המתכות שזרוקות מסביב לבית שלי. הוא היה אמור לעשות את זה לפני שבועיים ולפני שבוע והשבוע שוב הובטח לי שהפעם זה יקרה... נראה.
ונשאר לי לסיים את התשלום לנקה 7 אבל זה מתעכב קצת, כי כרגע חשבון הבנק שלי סובל מחסכים אישיותיים קשים ויקח לו זמן להתאושש. אני מחכה שתפתח לי איזו תוכנית חסכון כדי שאוכל לשלם לה את יתרת הכסף שאני חייבת לה.
אני חושבת שבסופו של זה היה מאד נכון לעבוד עם נקה 7. היא לא חפה משטיקים ושטויות, אבל יתרונותיה עולים בהרבה על חסרונותיה והיא הפכה את הבית שלי לאחיד וקוהרנטי עם המטבח החדש והממ"ד והיא חמודה וכייפית.
הממ"ד כבר משמש כחדר שינה לאורחים. עוד חסר בו וילון להאפלה, כי אין תריסים לממ"ד, אבל בסופ"ש פתרתי את זה עם סדין על החלון. פתרון ותיק ואמין גם אם פרטצ'י לחלוטין.
נקה 7 היתה מזדעזעת , אבל לא הכל היא חייבת לדעת.
בשישי בבוקר היא באה לתלות איתי תמונות ועבדנו לא מעט עד שתלינו את כל מה שרציתי שיהיה תלוי. את רוב הקישוטים שאינם תמונות נקה 7 פסלה ואני עוד לא יודעת אם אמסור אותם או שאתלה בכל זאת בהמשך.
מצחיק שאני לא רוצה לקלקל את מה שהא עושה ולכן אני לא תולה שום דבר שהיא לא אישרה.
אני מניחה שעם הזמן גם התחושה המוזרה הזו תשתחרר, בנתיים אני פשוט לומדת להרגיש את הבית מחדש ועם הזמן אדע מה אני רוצה ואיפה, אם בכלל.
חדר העבודה שהיה חדר שינה, עוד לא מסודר, אני מחפשת שולחן עבודה וכסאות ולאט לאט אסדר אותו. גם כוורת מדפים תעזור לי לסדר את אינסוף הפיצ'יפקעס שקשורים לאפוקסי שאני עושה.
אני צריכה סל כביסה לחדר הכביסה, אולי אמצא שולחן לקיפול הכביסה, וגם טלויזיה גדולה יותר לממ"ד.
אני צריכה לקנות מדפים למחסן החדש ןלשקם את הגינה שלי שהפועלים חירבו לגמרי, אבל תליית רשתות העץ היתה התחלה ומכאן זה ישתפר. גינה זה דבר שצומח לאט לאט, ואני בהחלט נותנת לה את הזמן.

רשת עץ תלויה ועליה שני עציצים שנחבלו קשות וסבלו, אבל יתאוששו בהמשך.
ולמרגלותיה אפשר לראות עציץ שנשבר ולכלוך שצריך לפנות.
לאט לאט. גינה זה דבר איטי.

לקראת סיום השיפוץ

למרבה ההפתעה שלושה שבועות אחרי תחילת העבודה בבית וכמעט כמעט הסתיים השיפוץ.
נקה 7 הפעילה לחץ רציני על הקבלן כדי לעמוד בשבועיים-שלושה שהבטיחה. וזה עבד, היא היתה בטוחה שיסיים ביום שישי, אבל בארבע אחר הצהריים עוד היתה לו עבודה וכששאלתי אותו עד מתי ישאר, אמר שהוא כבר הולך ויחזור ביום ראשון לסיום הדברים האחרונים.

המשבר הכי קשה היה לי השבוע, ביום חמישי בערב.
לפני שבוע נקה 7 החליטה שהיא רוצה להוריד את הארון התלוי שאבא שלי בנה לי לפני די הרבה שנים ולהעביר אותו לסלון במקום שישאר בסביבת המטבח כמו שהיה תמיד.
מאחר ויש לה טעם טוב, והיא רואה דברים שלי קשה לראות כי אין לי עין של מעצבת ואני חיה בתוך הבית שלי הרבה זמן ורגילה אליו כפי שהוא, אמרתי- אין בעיה.
הקבלן הוריד את הארון והניח אותו על הרצפה, 

הארון הוא חתיכת דבר גדול וכבד, אבא שלי שלא היה נגר, אבל היו לו ידי זהב אמתיות, בנה לי אותו מעץ מלא, עבה וכבד, ואחר כך התאים לו דלתות זכוכית מקושטות בהתזת חול שנסגרות עם מגנט. הדלתות האלה הפכו את הארון מגוש עץ גס לארון תלוי יפיפה.
הוא בנה לי אותו לבית הקודם, שבו היה לי מצוקת מקום במטבח ויחד איתו בנה לי מעין דלפק/שולחן עץ גבוה שעליו הנחתי מכשירי חשמל. למעשה אני ביקשתי את הדלפק והוא החליט לבנות גם את הארון התלוי.
כשעברתי לבית הזה העברתי את השולחן והארון איתי. הגמל תלה אותו על הקיר מול המטבח והדלפק הפך לשולחן בר ארוך שצירפתי אליו כסאות בר שמצאתי ביד שניה.
שולחן הבר היה מאד שימושי, וגם הארון התלוי, שמתי בו ספרי בישול, כלי מטבח שלא מצאתי להם מקום בארונות ואת ארון התרופות שלי. 

כשנקה 7 נכנסה לבית ובחנה אותו כדי להחליט מה יתאים לשיפוץ, אמרתי לה ששולחן הבר חייב להשתלב במטבח ושהארון חייב להשאר. אלה הדברים האחרונים (וכמעט היחידים) שאבא שלי שלי הכין לי ויש לשני הרהיטים ערך שימושי ורגשי אדיר, במיוחד עכשיו, שהוא איננו.
נקה 7 רצתה לשייף את שולחן הבר שבעבר צבעתי אותו בלכה בגוון מהגוני ולהחזיר אותו לצבע הבהיר של העץ כדי שישתלב במטבח שצבוע לבן (מסוג כלשהו, אין לי מושג איזה בדיוק, אולי לבן אורז) אפור ועץ בהיר.
אמרתי בסדר וביקשתי הצעת מחיר ממישהי מהישוב שלי שמחדשת רהיטים וביקשתי מנקה 7 שתשאל את הנגר שלה.
מחדשת הרהיטים טענה שמדובר בעבודה קשה מאד כי הלכה שאיתה העץ צבוע היא לכה ישנה (מה שנכון) מסוג שכבר לא עושים היום שנספגת בעץ והיא תצטרך לשייף את העץ לא מעט כדי להגיע לצבע הבהיר.
נקה 7 טענה שזה לא נכון ואמרה שתשאל את הנגר.

בנתיים עבר יום ועוד יום ואני שאלתי את נקה 7 מתי יתלו את הארון, כי העובדה שהוא מונח על הרצפה, הפכה את המעבר בבית לכיוון הממ"ד לקשה יותר, סירבלה את הנסיונות להגיע לקומקום ולמיקרוגל, שאלה היו שני פריטי מטבח שהצלחתי עוד איכשהו להשתמש בהם.
היא אמרה שהיא רוצה להיות נוכחת כשתולים את הארון, כי היא רוצה לודא שהוא תלוי בדיוק כמו שהיא רוצה ולכן הקבלן יחכה עם התליה עד שהיא תבוא וזה יהיה יום אחרי שיתיקנו את השיש.  נו טוב, זה לא מצא חן בעיני, אבל זה מה שהיה. וממילא היו יומיים שהקבלן לא עבד כי אחרי שהותקנו ארונות המטבח, חיכינו לאיש של השיש ורק אחריו הקבלן התכוון לחזור לסיומים.
די טיפשי כי היו המון דברים שהייה יכול לעשות ביומיים האלה שאינם קשורים ישירות לשיש, כמו שקעי חשמל, כמו תיקוני צבע, כמו תליית גוף התאורה במטבח, כמו לתלות את הארון.

ביום חמישי בערב, דיברתי עם הגדולה בטלפון ותוך כדי שיחה הלכתי להכין לי קפה. התמתחתי מעבר לארון כדי להפעיל את הקומקום החשמלי הקטן, ואז עשיתי צעד לכיוון המקרר, כדי לקחת חלב. אבל הצעד הזה היה ישר לתוך דלת הזכוכית של הארון שלא היתה סגורה טוב ונפתחה, כנראה בגלל שהארון זז, כשניסיתי להגיע לקומקום. זו לא היתה בעיטה חזקה, אבל היא הספיקה כדי לשבור את הזכוכית.
אני צעקתי בבהלה, לא נפצעתי, לא כאב לי, אבל מייד הבנתי מה קרה. אמרתי לגדולה שאני חייבת לסיים את השיחה, הרמתי את הדלת השבורה ופרצתי בבכי. לא הצלחתי להרגע.
בכיתי כאילו אבא שלי מת שוב. אין שום כוח בעולם שיכול להחזיר לי את שלמות הארון שאבא שלי בנה לי. גם אם אעתיק את דוגמת התזת החול, זו כבר תהיה דלת אחרת, לא זו שאבא שלי בחר לי והלך לאומן שיכין לו אותה. אין לזה תחליף.

תחושת האובדן הציפה אותי בעוצמה לא צפויה.
התקשרתי לגמל ובכיתי לו שלא קרה כלום, שלא יבהל שאני בוכה בגלל דלת של הארון. הייתי צריכה לדבר איתו כי סיכמנו שיבוא אלי בשישי בבוקר וניסע לבדוק אם אני יכולה להחליף רכב, אחרת הייתי חוסכת לו את העונג של לשמוע אותי מתייפחת בלי יכולת להפסיק.
מאוחר יותר הגיע האיש של השיש והתקין את השיש בתוך חצי שעה. שלח תמונות לנקה 7 שהתקשרה אלי בהתרגשות.
אמרתי לה שזה לא זמן טוב ושנדבר מחר. היא שאלה אם אני עייפה, ואמרתי לה שנשברה הדלת של הארון של אבא ושקשה לי.
בלילה לא הצלחתי לישון, התהפכתי מצד לצד ובכל פעם שחשבתי עלה ארון של אבא התחלתי לבכות שוב.
כעסתי על עצמי שלא הייתי זהירה ועל נקה 7 שהשאירה את הארון על הרצפה למרות שיכלה לדאוג שיתלו אותו לפחות יומיים קודם אם לא לפני. ושוב על עצמי שלא התעקשתי ושוב עליה שלא הקשיבה כשביקשתי...

בבוקר הגמל בא ונסענו לסוכנויות רכב בעיר הקרובה.
הנסיעה הסיחה את דעתי מעט, היינו בשתי סוכנויות ובדקנו את העלויות של קניית רכב במימון, המסקנה היתה שזה יקר מידי עבורי כרגע, לא נשאר לי כסף אחרי השיפוץ ועוד לא סיימתי לשלם הכל... כאמור זה יצטרך לחכות.
כשחזרנו הביתה הקבלן והפועל שלו וגם נקה 7 היו בבית.
כשראיתי אותה הרגשתי איך הכעס מציף אותי שוב. היא הציעה שבמקום הדלת שנשברה נעשה ככה או אחרת... אמרתי לה שהגמל ינסה למצוא מקום שעושה התזות חול ויחליף את הדלת. אחר כך היא שאלה עוד ועוד דברים ואני עניתי בקוצר רוח. בסוף החלטתי שעדיף לפתוח את זה ולפתור את עצמי מהכעס.
סיפרתי לה על הפעם הראשונה שראיתי את הארון בבית של אבא שלי וכמה לא הבנתי מה הוא בונה לי, ואיזה דבר מגושם זה, עד שהביא אותו אלי עם הדלתות היפות וכמה כואב לי שנשבר משהו שאין לו תחליף ואיך ההרגשה היא שאיבדתי את אבא שלי שוב. ותוך כדי הסיפור הרגשתי שהכעס עוזב אותי ונשאר רק עצב שגם הוא הולך ומוקל, ואני מצליחה לשתף איתה פעולה.
אבל כשהיא שאלה לגבי שיוף השולחן , אמרתי - לא. גמרנו, הארון נהרס ואין מצב שאני אשחק עם שיוף של השולחן, הוא יעמוד כמו שהוא למרות שהוא כהה. העמדתי אותו במקום שבו דמיינתי שהוא יהיה. והיא היתה חייבת להודות שמיקום הזה מוצלח ממה שהיא תיכננה ושהצבע שלו לא מתנגש עם צבעי המטבח כמו שחשבה. אז כן, יכול להיות שרצתה לרצות אותי, ובהחלט יכול להיות שאם היה בהיר יותר היה משתלב אפילו יותר, אבל לי זה לא מפריע והוא מאד יפה בעיני.

בארבע התכוננתי לנסוע לארוחת ערב שאירחה הפעם האמצעית בבית בעיר הגדולה במרכז הארץ. ושאלתי את הקבלן אם הוא מתכוון להשאר עוד. הוא אכן נשאר אחרי שהלכתי, אבל כנראה לא הרבה זמן. 
הבוקר התעוררתי בארבע בבוקר כי משהו הציק לזאתי והיא יללה כאילו מרביצים לה, כמובן שנרגעה כשראתה אותי, אבל אני כבר הייתי ערה והתחלתי לחשוב איך אתחיל לסדר ולנקות בבוקר, אז כבר לא נרדמתי.
בשבע קמתי והתחלתי לנקות ולסדר. פיניתי את הסלון, ניגבתי קילוגרמים של אבק, שאבתי ורחצתי את הספה, עשיתי איזה חמש מכונות כביסה עם כל דבר שניתן היה לכבס, שטפתי חפצי נוי וכלי מטבח ולבסוף גם שטפתי את הבית והרחבה בחוץ.
זה לקח לי בערך שבע שעות ובסיומן החלטתי לנוח ולהמשיך ביום אחר אחרת הגוף שלי יתנקם בי. ועוד לא התחלתי להחזיר את כלי המטבח למטבח... יש עוד הרבה עבודה.

אבל אחרי מחר, אם לא יהיו ריג'קטים, הקבלן יסיים את העבודה. 
זה עלה בערך 50,000 יותר מהמתוכנן ועלה לי בבריאות, אבל הבית גדול יותר והמטבח מרווח ויפה מאד.
עכשיו, שיצאו כבר כל האנשים הזרים מהבית שלי ושלא יחזרו יותר.

גוף התאורה החדש על רקע החלון שהוגדל ומכניס המון אור וירוק לבית לזכותה של נקה 7 יאמר שיש לה טעם טוב והיא יודעת מה היא עושה.
זה צילום של אותה פינה שמצולמת בפוסט הקודם, כך שאפשר לראות שיש התקדמות ושיפור.

חיים בלכלוך

 כל מי שאמר לי שקשה נורא לשפץ כשאת גרה בבית, שיהיו נקודות שבירה ורגעי משבר, שארצה למות או להרוג מישהו או סתם לשרוף את הבית וללכת ולעולם לא להביט לאחור, פשוט ניסה להיות עדין איתי. זה הרבה יותר גרוע.
זה בסך הכל שבוע שבו אני חיה בחדר השינה שלי וזה ממש לא החלק הקשה.
הכי גרוע זה הלכלוך והכי גרוע בלכלוך זה האבק.

הפועלים של הקבלן הנוכחי בסך הכל שומרים ניקיון הרבה יותר מהפועלים הקודמים, אלה שבנו את שלד הממ"ד. האחראי דואג לטאטא את הבית כל יום בסיום העבודה ולהשאיר לי בית כמה שיותר נסבל למגורים.
ובכל זאת אני אוספת כל יום ברחבת הכניסה לבית בדלי סיגריות, כוסות קפה ריקות, שברי קלקר, מסמרים, שקיות נייר וניילון ואריזות של אוכל.
שמתי לייד השולחן בחוץ פח אשפה ענק והכנתי להם מאפרה מהבטון שבו הם משתמשים, אבל עדיין הרמז כנראה לא הובן עד הסוף ועדיין אני מוצאת מיני שאריות מפוזרות בשטח.
אבל זה שטויות, מה שממש נורא לי זה האבק הלבן הדק שהוא תוצר בלתי נמנע של השיפוץ.
הם שוברים קירות, שברו את ארונות המטבח ואת השיש, הם חותכים את המרצפות והאריחים, הם מערבבים אבקת מלט ואבקות של דבק אריחים וכל זה יוצר שכבה לבנה שמפוזרת על כל הבית. כולל בחדרים סגורים.
ואין דבר יותר סטרסנטי בשיפוץ הזה מבחינתי, גם הניסיון לשמור על חדר השינה שלי נקי יחסית מאבק לא מאד מצליח, כי כשכל הבית מלא באבק, כל כניסה לחדר השינה מביאה איתה כמויות של אבק שמלכלך את הרצפה ומתפזר בין הסדינים. אין לי שום דרך להימנע מזה.
אין לי מושג למה זה כל כך קשה לי, למה אני לא מצליחה לשחרר, אבל זה קשה לי מאד.
בימים הראשונים הייתי מטאטאה את הבית ואז שולחת את הרובוט לנקות. כמעט הרסתי אותו כי האבק הדק הזה נכנס לכל המנגנונים שלו והביא אותו לסף חוסר תפקוד. הגמל נזף בי שאני נותנת לרובוט משימות בלתי אפשריות כאלה והוא צודק, אז הפסקתי. 
אבל ביום שישי, כשהפועלים הלכו סוף סוף ונשארתי לבד בבית, טאטאתי את הרחבה ושטפתי אותה מכמויות מטורפות של לכלוך ואבק. טאטאתי וניגבתי את חדר השינה והדרך המובילה ממנו ועד לכניסה. שטפתי וקרצפתי את המדרגות.
שיהיה שביל נקי ומעבר בטוח לפחות ליום וחצי עד שיחזרו הפועלים. והניקיון היחסי הזה הביא לי איזו שלווה יחסית.

הנוכחות של הפועלים בבית גם לא הכי נעימה בעולם, למרות שהם משתדלים לא לא להפריע לי כשאני בבית, עדיין הם פה ואין לי אפשרות להרגיש בבית, גם אם מתעלמים מהרעש, הלכלוך והריח. אתמול תפסתי אחד מהם מעשן בתוך הבית ועוד כשהייתי בו. מכובן שהערתי לו והוא הפסיק מייד, אבל אני תוהה מה הם עושים כשאני לא בבית...

ברוב הימים אני יוצאת לפני שהם מגיעים וחוזרת אחרי שהם הולכים. בימים שאני פה אני משתדלת למצוא תעסוקה שתוציא אותי מהבית ותרחיק אותי מהשהייה המשותפת בחלל המלוכלך הזה.
אחת התעסוקות המועדפות עלי זה ללכת לבנק להוציא כסף, מאחר ויש חוקים של החזקת מזומנים בבית זה סיפור להוציא סכומים גדולים מהבנק וממילא בכל משיכה מעל ל10,000 ש"ח יש עמלות מפלצתיות, אני מושכת סכומים של עשרת אלפים ש"ח בכל פעם ולפעמים מוציאה גם מהכספומט את הסכום המקסימלי האפשרי.
כבר סיימתי לשלם לקבלן שבנה את שלד הממ"ד העברתי לנקה 7 (שהיא זו שמשלמת לקבלנים את המשכורת, אני לא מתעסקת עם זה בכלל) את מלוא הסכום של הקבלן שעושה את הגימורים בממ"ד ואת כל העבודה במטבח ואת רוב הסכום לנגר שבונה את המטבח. שילמתי כבר על המרצפות, אריחי המטבח והברז.
נשאר לי לשלם לנקה 7 עצמה ולשלם את עלות השיש והכיור וחלון הזכוכית של הממ"ד.
גם זה יוצר לחץ לא קטן, כי העלויות כרגע הן בערך 30,000 ש"ח מעבר למה שתכננתי, מה שישאיר אותי ממש על הקשקש מבחינה פיננסית בחודשים הבאים, עד שאתחיל להתאזן. הרבה הרבה מעבר למה שחשבתי והיו רגעים שחשבתי שלא אצליח לעמוד בעלויות.

אני לא יכולה לבשל בכלל בבית. למרות שתכננתי שאצליח והשארתי לי בהישג יד כלים לבישול וכלי אוכל, למעשה אין לי משטח עבודה, אין  לי מים זורמים זמינים, זה חתיכת תיק ללכת למקלחת בשביל מים והכל מלא מלא אבק.
הקטנה הכינה לי מרק קובה שהוא ארוחה בפני עצמה, כמובן שמיד גיליתי שאין לי מצקת למרק בהישג יד, אבל מצאתי פתרון ואני משתמשת בקערית קטנה כמצקת.
כשנסעתי לנכדות הבאתי איתי מצרכים והכנתי לי שתי פשטידות ועוף עם תפ"א בתנור. כמובן שזה יותר מידי אוכל, ואני לא מצליחה להגיע אליו, כנראה שאצטרך להקפיא אותו.

אתמול אכלנו ארוחת שישי אצל הגדולה.
הבנות הנהדרות שלי הכינו את כל האוכל, והגדולה ובעלה אירחו את כולנו. היה ערב מקסים ונעים, כוכי ויוספה היו בעננים שכולם באו אליהן הביתה והיו נהדרות כל הערב.
אני הבאתי עוגיות קנויות של קונדיטורית שמוכרת אצלנו בימי שישי ואת חמותי. ככה הרווחתי איתה זמן איכות באוטו בדרך הלוך וחזור. ויכולתנו לדבר, היא ואני בלי הסחות הדעת של שאר המשפחה. 
חזרתי הביתה עם לזניה וחלה שהכינה לי האמצעית, שתיהן נחתכו ונכנסו ישר למקפיא. זהו, נראה לי שיש לי אוכל עד סוף השיפוץ...

אז מתי יגמר השיפוץ?
נקה 7 אומרת שבעוד שבועיים, אני מניחה שלפחות שלושה.
אמנם הדברים מתקדמים בקצב טוב ודבר נבנה על דבר. היא לוחצת על הנגר שיסיים את המטבח בתוך שבועיים ומקווה שבסוף שבוע הבא כבר יוכלו להתקין את הארונות, אחר כך השיש והכיור והפינישים.
בנתיים אין לי חלונות בבית. כלומר אין לי את חלון פינת האוכל וחלון המטבח.
נקה 7 התעקשה לעשות חלונות גדולים ואני חייבת להגיד שהיא צדקה ודייקה במיקום ובגודל, ככה שאני לא מרגישה חשופה מידי, אבל בהחלט נכנס הרבה אור והרבה ירוק מהחוץ. אני רואה שזה יהיה יפה מאד וישדרג את הבית.
אבל בנתיים היו שני לילות שבהם כיסו את חורי החלונות בניילון שחור. הלילה הראשון היה נקודת משבר.
כשהבנתי שאני נשארת בלילה בבית שהוא למעשה פרוץ כי מלבד הניילון לא באמת היה מחסום בכניסה לבית ממש הרגשתי תחושת חוסר בטחון.
דיברתי עם נקה 7 ואמרתי לה שאי אפשר להשאיר ככה בית שגרים בו ושאני מבקשת שיסגרו את החלונות עם לוחות גבס או משהו דומה בעיקר בסופ"ש. גם מבחינת תחושת בטחון, גם מבחינת מזג האויר. ואכן הקבלן התקין לוחות גבס שיסגרו את החלונות בסוף השבוע.
ביום ראשון יבואו למדוד את הפתח בקיר על מנת לחתוך שיש מתאים לתחתית החלון ואחרי שיתקינו את השיש ימדדו את הפתח להתאמת חלון. מה שאומר שיקח זמן עד שיהיו לי חלונות של ממש.

יש לנו דיונים על צבע והם הולכים ככה:
נקה 7 - אפשר להשתמש פה בלבן פנינה, או לבן אורז. יש גם אפשרות ללבן שבור או מט, מה את אומרת?
אני- נשבעת לך שאני לא רואה את ההבדל...
נקה 7 - הנה תראי אותם אחד ליד השני, את רואה?
אני- כן, אבל אני לא אראה את זה כשזה לא יהיה אחד ליד השני... תקשיבי, לכי על מה שנראה לך, אני סומכת עלייך. תתפרעי בלבן שאת בוחרת.

בסך הכל יש לה עין טובה וחוש אסתטי מפותח ואני סומכת עליה. היא החליטה שתצבע גם את כל הסלון בסיום השיפוץ ואני עוד מנסה להתאושש מההצהרה שלה שזה יקרה. אני רק רוצה שילכו מפה כבר כולם. אבל היא בהחלט מוכיחה את עצמה.
אני חלוקה עליה בנושא האור. היא אוהבת אור לבן חזק ואני ממש לא אוהבת להסתנוור , היא התקינה לי גופי תאורה שעושים לי הרגשה של חדר ניתוח, ואני אבקש ממנה למצוא פתרון כי זה לא נעים לי.

מראה אופייני לשיפוץ, קיר שהיה ואיננו עוד, רצפות מוחלפות, מטאטא סולם, לכלוך.